בעיות רגשיות אצל האחיין שלי

שלום , אני דוד (ובעצמי אבא למשפחה ברוכת ילדים) לילד בן 7, בכיתה ב', הילד אובחן כסובל מבעיות רגשיות לדעתי עוד מגיל 3, וכנראה בהמלצת הפסיכולוגית שלו, (עליי להדגיש שחוץ מההורים של הילד אף אחד לא דיבר איתה)הומלץ כי הילד צריך להימצא מידי יום ביומו אחרי בית הספר אצל הסבתא והסבא עד שעות אחר הצהריים כאשר שבע שנים טופל וגודל ע"י הוריי, כאשר הסבא והסבתא הם אנשים מבוגרים, ובשבע שנים האלה הם לא נעשים צעירים ובריאים יותר וסבלנים יותר, אינם נחים לרגע אפילו לא בצהריים והם מרוטים מעייפות למשך כל היום, הילד צופה יחד עם אחותו בטלויזיה כל השעות, וכן הילד מכין את שיעוריו רק עם עזרה מצד הסבא. האם הפסיכולוגית לא מיהרה להמליץ שכן הילד וכן אחותו נראים כל הזמן הוזים מול הטלויזיה, אני אינני איש חינוך, אבל אשתי כן והיא טוענת שמוטב שהילדים יהיו במסגרת עם ילדים בני גילם ולא עם אנשים מבוגרים בני 60 ,במסגרת עם ילדים בני גילם הילדים יתפתחו מבחינה חברתית, ילמדו כלים בסיסיים בתקשורת בין בני גילם האין היא צודקת? ידוע לי כי ההורים הם אלה שאחראים לביטחון הבסיסי והעצמי של הילדים עד גיל מסויים אבל עם הזמן ילד מפתח את הדימוי העצמי כשהוא בקשר עם ילדים בני גילו, האם זה נכון??? ראוי לציין שההורים שלי מרגישים שהרבה דברים הם מפסידים בגלל המחוייבות לילדים שנפלה עליהם בגלל "ההמלצה*" של "הפסיכולוגית*", והיה הכי עדיף בשבילם להתראות עם הילדים פעם בשבוע או שבועיים. אבל בגלל "המלצת" "הפסיכולוגית" הם קורעים את עצמם בגילם המבוגר


*המילים המלצה ופסיכולוגית בגרשיים, כי חוץ מההורים של הילד אף אחד לא דיבר , התייעץ וראה אותה...

דוד מודאג לאחיינים ולרווחת הוריו המבוגרים