ילד בכיתה א'

שלום, סמדר,
בני הבכור בן 6 בכיתה א'. יש לו אח בן 3. עד גן חובה היה ילד ממושמע ונוח מאד. מאז החל להיות חצוף ובודק את הגבולות שלנו ושל אחיו כל הזמן.
מאז שעלה לכיתה א' הדברים הולכים ומחמירים. לפעמים הוא לא רוצה ללכת לבי"ס, למרות שיש לו חברים והוא מוזמן ומזמין ומבחינה לימודית קיבל הערות מצוינת מהמורה ועדיין מרגיש לי שחסר לו ביטחון. נראה כי מאד מקנא באחיו בכל דבר, ותמיד מוצא על מה להתלונן ולא להיות מרוצה. גם עם מקבל מתנה, גם לפעמים אם מקבל את מה שרוצה..
בעלי טוען שהוא מפונק וילד שמנת.... שיש לו יותר מדי ושהוא לא יודע להעריך. (אני לא שוללת את זה..)
בבית הוא לא משתף פעולה כמעט עם כלום. כל דבר נעשה אחרי הרמת קול ואיומים (שממומשים). אני קוראת בפורום הרבה ורואה שאת ממליצה לא לתת עונשים. אשמח אם תוכלי להסביר מה כן מומלץ לעשות. להציב גבול ולעמוד בו, אני עושה.
אבל כשהמצב מדרדר אני מרגישה שרק עונש יכול להציל את המצב (באופן מיידי.)
לדוג': בבוקר הוא רואה טלויזיה עד שיוצאים מהבית, הוא יודע שעליו להתארגן לבי"ס ומסרב. ניסיתי להסביר יפה ובנועם ללא הצלחה רבה, איימתי שאם לא הולך אסגור את הטלויזיה ולכן כשלא הלך סגרתי אותה. האם זה עונש? האם יש דרך אחרת?
דוג' נוספת: היה עם אחיו ועם סבא וסבתא בחוץ עם אופניים, רצה ללכת למקום מסוים נענה בשלילה והתעצבן. התחיל לדבר לא יפה ואמר מילים כמו "מכוערת" "מטומטמת" "זקנה" וכד'.
סבתא כמובן מאד נעלבה וכעסה. .אחרי שאמרה לו שלא מדברים ככה וכו' הפסיקה להתייחס אליו וזה פסק.
שאלתי היא האם עלינו להעניש אותו על התנהגות זו? בלהעניש אני מתכוונת לקחת זמן טלויזיה, אופניים, חברים וכד'. מה הדרך המוצלחת ביותר לעזור לו לעבור את התקופה הזו בשלום. ברור לי שהוא עובר משבר בעקבות המעבר לכיתה א' יש לך עצה מה ניתן לעשות?
תודה רבה