בן שנתיים וחודשיים דוחף

שכחתי לציין שגם יש מצבים שהם כן משחקים ביחד ונהנים.
וכשהם מתראים הם שמחים לראות אחד אץ השנייה ומתחבקים.

שלום סיגל,
יש סיטואציות שבםן הסבר הוא לא הדרך המתאימה ביותר. הוא לא יכול להיבן שכואב לה , הוא צריך להבין, חד משמעית שאתם לא מכונים לזה. צריך להפסיק את זה פיסית מיייד, ולהומר לו בטון סמכותי וברור שלא מרביצים. הוא צריך להבין מהטון שלכם שלא תסבלו התהנגות כזו. גם אם הוא קצת יבכה, לא נורא. הסבר בטון סבלני ורך מבלבל אותו לחשוב שמבקשים ממנו משהו, ושזו רק המלצה, זה עדיין לא נתפש אצלו כקריטי.

תודה שחזרת אליי. רציתי לשאוך אם רק אנחנו ההורים צריכים להגיב כך, או שזה נכון שסבא וסבתא יגיבו בסמכותיות גם הם. אחרי הכל לא הייתי רוצה שיחוש מותקף או יקבל את המסגרת של הילד " הרע", או שאפילו יפתח סוג של דרך למשוך תשומת לב. מה גם שהוא נמצא בגן שבו הוא די צעיר יחסית ל35 ילדים נוספים שגם הם אלימים כלפיו בגן, ואני רוצה שידע להגן על עצמו כשצריך ולא יפחד להחזיר. בסה"כ הוא מגיב כך בסיטואציה שבה הוא די צודק - לוקחים לט משהו שלו מהיד אז הוא חש שהוא צריך להחזיר מאבק. ובת דודתו גם היא מרביצה אך התגובה שלנו היא פחות חריפה כי היא קטנה יותר כביכול... איך בכל זאת מוצאים את שביל הזהב מבלי להוריד לו את הביטחון ולתת לו להרגיש שאסור לו להחזיר.

שלום סיגל ,
צריך שמשיהו יגיב בסמכותיות, כל פעם משיהו אחד, לא משנה מי, אין צורך להגיב פעמיים אחרי אותה סיטואציה.
אפשר ללמד אותודרכי תגובה אלטרנטיביות. מה עוד הוא יכול לעושת חוץ מהלרביץ. זה שאחרים מחזירים ומרביצים זה לא אומר שזו הדרך שתשרת אותו בהמשך. אפשר לפנות למבוגר אפשר לדבר (כן. יש מין פטנט כזה) וכו'.