עודף מרץ

שלום רב,

בני יהיה בדצמבר הקרוב בן 4.

הכנסתי אותו רק עתה לגן טרום חובה כי הרגשתי שדי, אין בי כוחות יותר להשאיר בבית למרות שאני "דוגלת" בכמה שפחות חינוך בגני עיריה.....מפאת מצב כלכלי נאלצת לשים בגן עיריה עד 2. ( חד הורית).

הבעיה היא שיש לו עודף מרץ. זה לא קשור לגן כי הוצאתי אותו אחרי שעתיים כל פעם כי כך הגננת החליטה לאחר שיחה עם פסיכולוגית הגן שזה עדיף לילד לאור הטראומה שעבר בתחילת שנה. כעקרון התחלנו הכל מההתחלה.

עודף המרץ מתבטא בכך שרוצה 24 שעות כמעט........לשחק איתו, לעשות איתו דברים, לנסוע איתו לעיר באוטובוס, לטייל, לחזור ושוב לשחק במרפסת עם מכוניות ולגו ומה לא. גם בערב שעות דורש לראות תכניות שלו בחדר שהוא איתי יחד, גם בגלל שאין חדר נוסף, הבן המתבגר שלי בחדר השני.

אני סחוטה, מותשת ומדוכאת. אין לי זמן לעצמי לדקה !!!!!!

לעיתים מוצאת עצמי בבית חולים לאחר שלא שתיתי כל היום.....כי לא יצא לי, אני כל הזמן לידו, ואיך שהולכת צרחות. ניסיתי ללכת לעשות דברים למרות הצרחות אך ללא הועיל. הוא פורץ בצווחות והקאות.....מבינה שזה סוג של תשומי.
ניסיתי לדבר איתו שגם לאמא יש מה לעשות ולפעמים אני עושה כביסה, כלים או מבשלת. זה לא עוזר. הילד בשלו, מלא מרץ, סוער בעל מזג נוראי ומעייף.

האם זה גיל שנתיים הנורא קרוב לגיל 4??? יש לציין שהוא החל את הגיל הנורא ב3 ולא בשנתיים כמו הרוב. לא יודעת איך לצאת ממצב כזה בו ילד משבית לי את החיים ואני אמורה לעמוד דום לכל מילה או צרחה. אני מבינה את הצורך שלו בזמן איכות, אבל זה כבר עבר ממזמן את גבול הטעם הטוב, הוא מנצל, גם מכה אותי, צובט וצורח בכוונה.

אני יודעת שאין ילד "רע"- יש ילד שרע לו.
אבל- הוא מלך בבית. מכל הבחינות, מפונק, הקטן בנכדים של הוריי, הם מטורפים עליו.

איך אפשר להרגיע לו את המצב הנוראי שהוא דורש 16 שעות ביממה צמוד אליי, וזה לא סתם, עשיתי חישוב, אני 16 שעות איתו צמוד. לפעמים מאחלת לעצמי להתאשפז בבית חולים שיהיה לי שעה של שקט במוח. (ואני עוד מיגרנותית....שזה בדיחה לחיות כך).

אנא עזרתכם, ממש קורסת.

תודה.