כמה להתערב?!

שלום
אני אמא לשני ילדים (בני חמש ושנתיים). באופן טבעי אני חווה עם בני הבכור חוויות שקודם לכן לא התנסיתי בהן והן מעוררות בי בלבול וספק. הדילמה הנוכחית קשורה במצבו החברתי של בני ובמידת ההתערבות שלי ושל בעלי. לפני כחודשיים עברנו עיר ובני החל ללמוד בגן חובה עם ילדים חדשים. לעיתים הוא מספר שמשחק לבד ושאין לו כלל חברים. לעיתים מספר שמשחק עם כולם. נראה שהוא עסוק במציאת מקומו בגן ואני תוהה האם עליי לשוחח עם הגננת על כך ולסות לסייע לו בכך? בהמשך לשאלה זו, אני תוהה האם בשעות אחה"צ עליי לעודד אותו שנזמין חבר הביתה? לרוב הוא אינו יוזם או מביע רצון לחברה (הוא מעסיק עצמו יפה בשעות אחה"צ). אני מוקפת סביבי אמהות שדוחפות ומייצרות עבור ילדיהם מצבים חברתיים ואחרים (חוגים, הצגות ושאר פעילויות) מבלי שהילדים הביעו את רצונם בכך. מתחילת ההורות שלי אני מנסה להימנע ולהקשיב לרצונם של ילדיי. האם אני טועה? האם עליי להיות אקטיבית יותר?

תודה על תשומת לבכן
אורית