אדיפוס?

יש לי ילד בן שלוש, מתוק ונבון ומבין עניין.
מאז ומתמיד הוא נטה לבקש שדווקא אני (ולא אבא) אטפל בו- לעזור לו לאכול, ארגיע כשהוא עצוב וכו'. בדרך-כלל כשהוחלט שאבא יעזור הייתה התנגדות מעטה להחלטה, אם בכלל.

בענייני משחק והנאה- הוא נהנה לשחק עם שנינו.

לפעמים ויתרנו ואני עזרתי לו לבקשתו, ולפעמים התעקשנו שגם אבא יקלח וילביש וכו'.

בתקופה האחרונה העניין הזה התגבר מאוד,
הוא מתעקש באופן קבוע שאני אקלח, אעזור לצחצח שיניים וכו'. אנחנו משתדלים לעשות "תורות", וכשהתור של אבא מגיע יש בכי רב, צרחות והתנגדות פיזית של ממש. כשאני לא נמצאת בבית, ורק אבא ישנו, אין את הקושי הזה כמעט בכלל.

מצד אחד- נראה לנו שלא מתאים שהוא יקבע כך איך יתנהל הבית, אבל מצד שני באמת קשה לטפל בו תוך כדי הדרמה הגדולה.
מה דעתכם?

תודה מראש,
רונה