בת 6 עם אמירה לא ברורה

שלום לך,
אני אם ל3 ילדים בת6, בת4, ובן 5 חודשים.
היחסים ביניהם בסכ"ה טובים הם משחקים ביחד ואוהבים אחד את השני לפעמים קצת רבים...
ביתי החלה השנה את כיתה א' ובסכ"ה נראה שטוב לה, היא הולכת בשמחה וחוזרת ומספרת חוויות טובות. מדי פעם שילד כזה או אחר העליב או הציק אך לא באופן תדיר או קריטי.
גם בלימודים היא בסדר גמור נמצאת בהקבצת קריאה וחשבון בקבוצה קטנה ונמצאת במקום טוב באמצע (לפי דברי המורה)
עושה שיעורים בשמחה. לעיתים שוכחת את המחברת בכיתה ואז היא חוששת מאוד מתגובתה של המורה. פעם אחת אפילו קראה לעצמה "דפוקה" על כך ששכחה את המחברת- כמובן שהערתי לה על כך שהיא לא צריכה לקרוא לעצמה כך בשום אופן והשלמנו את החומר משכן.ביקשתי ממנה להבא לא לשכוח את החוברת ועשינו סימנים כיצד ניתן לא לשכוח (להכניס ישר לתיק, לשאול חברה וכו)
לפני כמה ימים ביקרנו אצל משפחה והיא (בת ה6) החלה לספר מה למדה בכיתה והחלה לדבר בששש שורקת. לעיתים היא עושה זאת כנראה בכוונה כי היא יכולה לדבר רגיל. הערתי לה כמה פעמים על כך לפני כולם ואז היא התחילה לבכות ואמרה :"אני לא רוצה להיות יותר בחיים". בהתחלה לא הבנתי מה היא אומרת ושאלתי אותה מה היא אמרה. אז היא ענתה לי שהיא לא רוצה להיות יותר בחיים כי חברים צוחקים עליה שהיא מדברת בששש שורקת וגם אני. אמרתי לה שלא צחקתי עליה אלא שאני יודעת כמה היא חכמה ונבונה ולכן מבקשת ממנה לדבר יפה ובוגר כמו שהיא יודעת. המשכנו לדבר על מה שהיא אמרה "שהיא לא רוצה להיות בחיים" שאלתי אותה אם היא שמעה את זה ממישהו והיא אמרה כן שאלתי ממי והיא לא רצתה לספר. אמרתי לה שזה משפט רע ושהחיים טובים ונעימים ומנינו את הדברים הטובים שיש לנו בחיים.התחבקנו והיא נרגעה ואז הכל המשיך כרגיל והיה שמח מאוד.
(את כל שיחת ההברה עשינו בשקט בצד)

האם אני צריכה לקחת את העניין לתשומת ליבי? מה אני צריכה להבין מכך? האם צריך ללכת ליעוץ? האם היא באמת התכוונה למה שאמרה? האם הזה היה הבעת תסכול גרידא?

זה קצת מלחיץ אותי ואני לא מפסיקה לחשוב על זה מאז.
אשמח לדעתך.