ילדה "בכיינית"

שלום!
יש לי ילדה בת שנה ושמונה חודשים. אנחנו מגדירים אותה במשפחה כילדה בכיינית בגלל הבכי הבלתי פוסק שלה. היא מתעוררת בבוקר אחרי כמה חיוכים ובקבוק דייסה היא רואה טלויזיה, כדי שאוכל להתארגן לעבודה. בין לבין יש יללות ובכי במידה והיא מאבדת עניין ועד הרגע שיוצאים לגן. כשאני אוספת אותה מהגן ומגיעים הביתה, היא לא מפסיקה ליילל ולבכות עד הרגע שהיא נרדמת! זה פשוט בלתי נסבל, אני ובעלי לא מסוגלים כבר לשמוע אותה. זה מפריע, יותר חיכוכים וויכוחים, אנחנו לא יכולים להעניק יותר לאח הגדול בן 3 וחצי. ברגע שהיא מתחילה עם הבכי אנחנו לא מתייחסים. וגם כשמנסים לשבת לשחק איתה, היא מתעצבת כל כך וזורקת את עצמה על הרצפה במידה והיא לא מצליחה במשחק, או שהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה, או שהיא לא מצליחה לנעול נעליים קטנות מדיי או גדולות מדיי. בקיצור היא לא צריכה סיבה מיוחדת כדי לבכות. זה מוריד לנו את המצב רוח והחשק להגיע הביתה ושוב להתמודד אם הבכי. כבר הקדמנו לה את שעת השינה לשעה 18:00 בערב כדי להנות קצת מהשקט.
אפילו ביום שבת האחרון כשרצינו ללכת לחברים, היא לא היתה מסוגלת לשבת בעגלה יותר מחמש דקות. כל הדרך היא בכתה וירדה מהעגלה, התנגדה שנרים אותה, לא רצתה ללכת ברגל יותר מדקה וכך כל הדרך - פשוט סיוט!
אנחנו לא נהנים מהגידול שלה ובהשוואה לאח הגדול, היא טיפוס לא נוח, עצבנית ובכיינית. היא עדיין קמה בלילות ולא כדי לאכול. היא התחילה לצרוח סתם ככה מעצבים בזמן האחרון. ויש לציין שבשלושה שבועות האחרונים היא בגמילה ממציצת אצבע. אני מורחת לה "מרה" על האגודל כדי שהיא לא תמצוץ אצבע. הצעתי לה מוצץ במקום אבל אין התלהבות מצידה וקשה לה להרדם בלילה בלי האצבע.
חשוב להוסיף שעוד לפני הגמילה לא היה שוני בהתנהגות, אולי יש קצת החמרה כי יכול להיות שקשה לה להרגיע את עצמה בלי האצבע, ואין הפוגה בין בכי לבכי.
השאלה ממה ההתנהגות הזו נובעת? מה אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיע אותה? האם זהו גיל קטן מדיי לתת משהו להרגעה? אני רוצה להנות מהגידול שלה ולא כל היום לכעוס ולהתעצבן. זה הופך אותנו ההורים לאגרסיביים ביחס אליה ממש איבדנו סבלנות כלפיה.
אשמח מאוד לקבל תשובה בהקדם כי אני מעוניינת לשנות את המצב.
זה מאוד חשוב לי!
-אודליה-