שאלה חשובה

שלום עמית,
שתי הגישות לא יעילות בעיני. לא היגשה שמשפילה את הילד, אבל גם לא הגישה שמנסה לטשטש את התוקפנות וכיאלו לגרום לילד להיבן שלא מקבלים את התוקפנותשלו ושיהפוך אותה למשוה נעים למרות שזו לא הייתה הכוונה, הי אלא התכוונה ללטף, מה היא תעשה עם התוקפנות שלה עכשיו? תאנוס את עצמה להרגיש משהו שהוא לא באמת שלה?
ביעני חשוב מאוד שהורים ובמיוחד מחנכים יבינו את ההבדל בין תוקפנות לאלימות, ודיעו לעזור לידלים לווסת תוקפנות ולא להעלים אותה.
תוקפנות היא צורך התפתחותי חשוב מאוד. אסור לסרס אותו, או לטשטש אותו. אפשר ורצוי לווסת אותו. אפשר ללמד את הילדה למשל להרביץ לכרית כשהיא כועסת, ללוות את התסכול שלה במילים כדי שתדע מה היא מרגישה באותו רגע ובמהשך תדע לבטא זו במילים במקום עם הידיים וכו'. התהליך הזה לקוח זמן ודורש סבלנות. חשוב תוך גדי התהליך גם להגיד בצורה תקיפה, אך לא מענישה וא משפילה שאתם לא מרשים להרביץ לילדים אחרים.