הילד לא מוכן לצאת מהבית לגן

שלום,
כבר כמה ימים טובות הילד לא מוכן לצאת מהבית לגן. בערב כשמספר על הגן זה יותר על כעס, צעקות, דחיפות ופחדים. ואומר שרוצה חופש. ללא ברירה אני אומרת לו שבסדר. מחר הוא בחופש, כדי שילך לישון רגועה. בבוקר הוא לא רוצה לקום, ישר אומר לי "אימא הגן סגור". אני לא עונה ממשיכה להלביש אותו. הוא לא מוכן להתלבש. אומר שלא רוצה "שמות צוות" או נדנה, ילדים.
על השאלה שלי למה לא רוצה. הוא אומר "כי, אני מפחד".
גננת לא מסכימה שאני הכנס לגן בבוקר. ואני כן הייתי רוצה בשביל להבין יותר מה קורה. אין לי קשר לא עם הגננת ולא בכלל עם הצוות, לא מחברת קשר (רק פסיכולוגית - פעמיים בשבוע). אין לי שום תמונה להבין מה נכון מה לא נכון, כי לילד יש קושי להסביר סיטואציות בצורה נכונה. (פעם אמר ש"שם הצוות" הרביצה לו. כששאלתי איך היא עשתה את זה. הוא פשוט יראה לי כמו תפסה את היד). לפי מה שהוא מספר, אם אני במקומו גם אני לא הייתי רוצה לגן. כל בוקר אני לוקחת אותו לגן. רק יוצאים מהסעה כבר מבקש לחבק אותו. חיבוק שלו חונק אותי, כי הוא מחזיק ככה כאילו הוא יכול ליפול. בזמן הכניסה הוא נכנס כמו מחשב. הכוונה שלי רק פותחים דלת הוא מתנהג כאילו אמרו לו מה הוא צריך להמשך לעשות. לפעמיים באותו זמן פשוט בא לי לקחת את הילד שלי ולברוח.
אני רוצה לדבר על זה עם הגננת ולא יודעת איך. אין לי כבר ביטחון לדבר אתם.(בבוקר לסייעת אני מספרת חרבה פחות ממה שהילד מספר לי). מה שעושה לי ילד כל בוקר מזכיר מה שאני עשיתי להורים שלי. הסיבה שאני לא רציתי, הגננת שלי הייתה מרביצה אותנו על שמואל וימין. הילד שלי עושה לי אותו דבר. מה לעשות?
תודה