נגרר אחרי ילדים להתנהגות לא טובה

שלום סיגלית,
זה לא בהכרח עניין לטיפול בילד, יותר עניין להדרכת הורים. קודם כל כדאי שתבינו, שהבן שלכם לא בוחר סתם דווקא את הילדים עם ההתנהגות הפחות טובה "להיגרר" אחריהם, הוא נמשך דווקא אל הילדים האלה כי הם עונים לו על צורך. חלק מהצורך הוא צורך בתשומת לב, וחלק מהצורך נובע מהזדהות שלו עם המרידה שלהם, ועם ההתנהנגות שלהם. אתם צריכים להבין, שזה שאין לו אולי אומץ ליזום התנהגות כזו בעצמו, זה לא אומר שהיא לא משרתת אצלו משהו, ולכן העניין הוא לברר מדוע יש לא צורך להתנהג כך ולא לתלות את זה בהיגררות בילדים האחרים.
ההתנהגות הזו קשורה בקושי שלו לקבל הכרה, מקום ותשומת לב בדרכים אחרות, וכן בצורך שלו לבטא תוקפנות (שהיא שלו לגמרי, אל תתבלבלו ותחייחסו אותה רק לידלים ה"גוררים"). תוקפנות במקור היא דבר בריא וחיוני, אך היא נהיית מסוכנת כשהיא הופכת לאלימות. כדי שהיא לא תהפוך לאלימות, צריך לדעת לווסת אותה נכון. כלומר לא לשאוף להעלים אותה לגמרי אלא לתעל אותה באופן חיובי, ולהכיל אותה. יכול להיות שאתם בבית משדרים מסר ששום רגש שלילי, במיוחד כעס או סוג של מרד של הילד בכם או כל דבר אחר שלא מסתדר עם מה שנראה לכם םנכון - הוא אסור, ואז הילד לא יכול בטא את את הדברים האלה למרות שמידה מסויימת הם בריאים וחשובים. לכן כדאי שבמקום טיפול לילד, תפנו אתם להדרכת הורים כדי ללמוד איך לווסת את היחס לתוקפנות וכעס אצלכם בבית, וכן איך ניתן לעזור לו לקחת מקום ולקבל תשומת לב בדרכים אחרות.

באמת תודה רבה על התגובה, ממש לא חשבנו על תשומת לב, בזמן האחרון באמת היינו עסוקים מידי ויתכן ולא נתנו לו מספיק תשומת לב. נשתמש בהצעה שלך.