בת ארבעה חודשים

שלום אלכס,
מאחר ואת הדמות העיקרית המטפת בילדה יכול להיות שמה שקורה ך הוא שהפרופורציות קצת מתעוותות לך. מאחר הוילדה נמצאת איתך המון, את חשופה להמון אינטראקציות איתה - בכל שעות היממה סביב כל מיני נושאים, לכן, ודאי שאת חשופה ליותר בכי וכעס משאר האנשים שבאים רק זמן קצר ול"פוצי מוצי" מה שנקרא. ברור שהכעס והבכי תמיד מכוונים אייך כי את האימא ואת מאורה פתור את הבעיות. זה בודאי לא אומר שהיא אוהבת אותך פחות. אם תחשבי על זה רגע, בודאי תראי בעצמך, שזה קצת מוגזם להיעלב מתינוקת בת 4 חודשים:-)
אני מציעה שתנסי לקחת את זה בפרופורציות הנכונות, הסיפוק שלך כאימא הוא בכך שהילדה מתפחת היטב. זה הסימן הכי טוב שאת אימא מצויינת, נסי לינות מכך ולא להיכנס לתחרות על החיוכים שלה.
בהצלחה.

אני יודעת שזה באמת מוזר אבל זאת הייתה ההרגשה שלי
אמנם עברתי קורס פסיכולוגיה התפתחותית ונחשפתי לבת דודתי מלידתה עד השנה הראשונה, אבל זאת הייתה ההרגשה שלי.
בת דודתי, אני לא זוכרת באיזה גיל אבל איפושהו באזור, היה אפשר בבירור לראות את האהבה שלה לאמה. כל פעם שאמה הייתה משאירה אותה אצל אחרים היא הייתה בוכה ומבקשת אליה, היא נהנתה פי שתיים בחברת אמה, חייכה אליה וצחקה איתה. אבל כשאני מסתכלת על בתי (ואני יודעת שזה מטומטם להשוות כי לכל תינוק אופי אחר), היא רוב הזמן בוכה לי וצוחקת לאחרים...
תודה רבה על תגובתכם המהירה, אשמח עם יהיה לכם מה להוסיף לדבריי אלו, שוב תודה

שלום אלכס,
אני רוצה להדגיש בפנייך שוב את העובדה שהיא נמצאת איתך המון זמן ועם אחרים מעט. ולכן סביר להניח שחלק יותר גדול מהזמן שלך איתה את תראי מגוון של תגובות, שהן חלק מהחיים - בכי וכעס, וגם חיוכים. ההגשה שאלייך היא מחייכת פחות נובעת מזה שהי אנמצאת איתך יותר זמן ועושה איתך גם דברים אחרים מלבד לחייך. חשוב שתפנימי את זה, ותביני שהקשר שלך איתה הוא תמיד יותר מורכב מקשריה עם דמויות אחרות, כי את הדמות הטיפולית העיקרית ואלייך היא מביאה את כל הצרכים שלה לא רק את החיוכים. כמו כן חשוב שתביני שאהבה ילד לאימו לא נמדדת בכמה הוא בוכה כשהוא עובר למישהו אחר. זה קורה רק בגיל 9 חודשים עם הופעתה של חרדת זרים.