ילד בן 7

שלום,

בני בן 7, ילד חכם מאוד, חברותי, רגוע, אהוב על כולם, ובקיצור - מקסים.
הבעיה, הבאמת יחידה איתו, היא שהוא די "מעופף": עושה דברים בזמן שלו, שוכח לבצע כל מיני מטלות (הקשורות לשגרת היומיום, לביה"ס ועוד), לפעמים לא שם לב כשמדברים אליו וכו'.
לדעתנו, וגם לדעת גורמים מקצועיים, המקור לכל זה הוא מן רוגע ושלווה פנימית שיש לו. הוא לא נותן לעולם שבחוץ להפריע לו יותר מדי... ולמרות שזה במובן מסוים יתרון גדול, החלטנו למען התפקוד שלו בהווה ובעתיד כן לדרוש ממנו למלא מטלות הכרחיות ולקחת אחריות לענייניו.
מאז שקיבלנו את ההחלטה הדברים בהחלט משתפרים, אבל אני חוששת שאצלו נוצר הרושם שלא מרוצים ממנו, או שנוזפים בו (אנחנו כמובן מנסים לעשות הכל ברוח טובה, אבל לפעמים אין ברירה וצריך "להחזיק אותו קצר" לטובת העניין). רושם כזה עשוי להיות בולט במיוחד לנוכח אחותו בת השנתיים, שמפאת גילה הציפיות ממנה נמוכות יותר, ואין סביבה כזה מן עיסוק ב"למלא אחר הציפיות" ו"לעשות מה שצריך".
אנחנו דואגים להחמיא לו מתי שרק אפשר (ואפשר המון), ולומר לו כמה אנחנו אוהבים אותו, אבל עדיין, אני לא יכולה להמנע מההרגשה שהוא חש ברוח פחות חיובית מכיווננו, שאינה תואמת את תפיסתנו אותו, כילד מקסים, מוכשר, נוח ואהוב.
מה עושים? תודה רבה!