התנהגות ילדה בת 5

שלום שרון,
חשב מאוד שסבתא תהיה קצת יותר בוגרת וקצת פחות רגישה ולא תרד לרמה של ילדה בת 5. זה טבעי מאוד שילדה קטנה מעדיפה שאימא תיקח אותה, הבת שלכם מתנהגת בצורה טבעית ויש ציפייה בכלל שהיא נכדה כל כך נחשבת שהיא תספק את הצרכים הריגשיים של כל מי שמשקיע בה וזה לא פייר. זה לשים על הכתפיים הקטנות שלה יותר מדי. ילדים לפםעמים עושים כל מיני ברוגזים ולא רוצים דברים ומדברים ככה, זה טבעי ונורמלי, והמבוגרים הם אלה שצריכים להבין מתי זה משהו שעוברת את הגבול ומתי זה משהו שלא קשור אליהם, הוא לא אישי והם לא אמורים להיעלב ממנו.
גם עבור בתך זה לא בריא שהיא מרגישה שהערך העצמי של הסבתות משני הצדדים תלוי בחיזוקים החיוביים שהיא נותנת להם. היא לא נולדה כדי לבדר אותם. כדאי וראוי שהם יהיו מספיק בוגרים כדי לא להתרשם מכל העניין הזה, ויזכרו שנכדה זה נחמד וחביב, אבל יש עוד כמה דברים בחיים, לא כל תחושת הסיפוק, השמחה והערך העצמי שלהם צריכה להיות קשורה בכמה הנכדה אוהבת אותם לעומת הסבתא השניה או אם היא חייכה אליהם היום מספיק או היה לה מצב רוח רע.

תודה.
אם כך, איך צריך להגיב כשזה קורה והיא מדברת מאוד לא יפה.
למשל היום ביתי חולה ונשארתי איתה בבית ומחר אמרתי לה שסבתא תשאר איתה והיא אמרה לי שהיא לא רוצה, היא שונאת אותה.
למה היא אומרת את זה ואיך להגיב כשהיא לא מדברת יפה?

שלום שרון,
מותר לה לגמרי לא לרצות שסבתא תבוא ואפילו מותר לה לשנוא את סבתא. היא אומרת שהיא שונאת אותה ואחר כך זה יעבור לה, לילדים מותר להרגיש גם רגשות שליליים זה לא אומר שהם מדברים לא יפה. לדבר לא יפה זה לקלל למשל. להגיד שהיא שונאת את סבתא זה משהו שהיא מרגישה, זה בכלל לא נקרא לדבר לא יפה. טוב שהיא מוציאה את החוצה, כולנו שונאים או כועסים לפעמים גם אנשים שקרובים לנו, ואחרי שאנחנו מציאים את הכעס אנחנו חוזרים לאהוב כרגיל. לא הייתי מתייחסת לזה יותר מדי.

ראשית אני חושבת שלהגיד שנכדים זה נחמד ויפה אבל יש דברים נוספים בחיים זה קצת פשטני וכי אפשר להבין שנכדים יכולים להוות חלק משמעותי בחייהם של סבים וסבתות בעיקר כשמדובר בגיל 70+
בנוסף, איך נחנך את ילדינו להכרת תודה ומתן כבוד לאחר אם נאפשר להם לדבר בגסות ובעלבונות לאנשים קרובים אליהם שמעניקים להם רק טוב?!
זה נכון שמותר לכעוס ואפילו לשנוא אבל אם זה חוזר על עצמו כמה פעמים אני שואלת את עצמי, אולי יש כאן בעיה? אולי משהו מציק לה.
היום, למשל, סבתא שלה לקחה אותה מהגן ושוב היא אמרה לה שהיא שונאת אותה ולא רוצה אותה. היא סרבה ללכת איתה לאיזה 10 דקות ואחכ גם אמרה לה מיוזמתה כי את סבא היא אוהבת ואת הסבתא השניה היא אוהבת (סבתא פולניה, כן?! :-) ואותה לא. בשלוש שעות שהיא היתה אצל סבתא היא לא דיברה איתה ולא ענתה לה כשפנתה אליה.
האם זה בגלל שהיא בת יחידה? האם זה בגלל שהיא מאוד מאוד קשורה אלי? האם זה בגלל שסבא שלה (חמי) נפטר לפני חודש? (לא שהיה מציאה גדולה כסבא) האם בגלל שהיא בעצם כועסת עלי שאני לא כל הזמן איתה והיא מוציאה את זה על סבתא או שהיא אולי כועסת על הסבתא השניה (לה היא אמרה שבוע שעבר למה היא לא דואגת לה כמו אמא שלי) ואז היא מוציאה זאת על סבתא? אולי משהו אחר?
שאלתי אותה היום למה היא לא אוהבת את סבתא והיא ענתה ככה. היא לא נחמדה אליך? לא, כלום לא קרה, סתם. ואז אמרתי לה שסבתא היא אמא שלי והיא מאוד חשובה לי והיא תמשיך להיות חלק מחיינו ונבקר אותה והיא תבקר אותנו ואני אוהבת את סבתא וזה לא אומר שאני לא אוהבת אותה (את ביתי). אבל את מי את אוהבת יותר, שאלה? אמרתי לה שזו אהבה שונה. את סבתא אני אוהבת כי היא אמא שלי ואותה אני אוהבת כי היא הבת שלי. אבל את מי הכי? שאלה. את הכי הכי יקרה לי, אמרתי. וכשיהיה לי עוד ילד גם אותו אוהב ואני אוהבת גם את אבא ואת סבא ואת אחי ויש לי הרבה אהבה לתת לכולם.
מה דעתך, מה מפריע לה?

שלום שרון,
אנינ לא יוכלה לדעת מה מפריע לה בלי להכיר אתכם אני עדיין חושבת שכשילדה בת 5 אורמת שהיא שונאת אפילו אם זה רבה פעמים זה בסדר גמור. אני חושבת שחלק ממה שקשה לבת שלכם זה שהיא מקבלת המון תשומת לב על כל פיפס וזה נותן לה תחושה של המון כוח, מעבר למה שטבעי ובריא עבור ילדה בת 5, כאילו כל העולם תלוי באהבה ובשנאה שלה, ולכן אני מציעה קצת להוריד את האינטנסיביות מהנושא הזה ולנסות לא לייחס לו כל כך הרבה חשיבות. עצם תשומת להב לנושא הזה מגבירה כמו בכדור שלג את העיסוק בו. נסו להוריד הילוך ולהרפות. אני מתרשמת שאתם עסוקים בזה קצת יותר מדי.