ילד בכיין

שלום,

בני בן 5 ואחותו בת שנתיים. הוא ילד מקסים, חכם, עם חוש הומור אבל רוב הזמן אנחנו לא נהנים ממנו... זאת האמת, כשהוא לידינו הוא לא מפסיק להתבכיין. אני באמת לא מבינה מה חסר לו. אוספים אותו ב4 וחצי והוא כל יום או עם אמא או עם אבא אין סבא וסבתא שעוזרים בשוטף, כל יום אחרי המקלחת כל ילד מקבל זמן לבד עם אחד מאיתנו. הוא מקבל המון חיזוקים חיוביים (במחמאות) על כל דבר נחמד שהוא עושה- אם זה לסדר צעצועים, לעזור לאחותו כשהוא מצייר, באמת אני חושבת שהמצב מאוזן- יש גם כעסים כשהוא מציק לאחותו אבל סך הכל לא משהו חריג. משפחה מאוזנת...
הוא מאד חברותי, יש לו המון חברים וכולם כל הזמן רוצים את קרבתו.
וכשהוא איתנו הוא כמו סמרטוט יללן, אפילו טיפת מים מהכוס גורמת ליללות. הוא מדבר בקול מתבכיין הוא עושה סצינה מכל דבר קטן- כמו צעצוע שנעלם או דף שנקרע זה בלתי נסבל! ואנחנו כבר כ"כ מתעצבנים רוב הזמן שזה נורא
איך מתמודדים עם ילד שמתבכיין כל הזמן? להתעלם? להגיד שלא הבנתי כשהוא מדבר ככה? לשלוח אותו לכמה דקות להירגע?