התקפות זעם בעקבות פרידה של ההורים

קרן שלום,
כל המשפחה עברה זעזוע חריף שבמסגרתו אני מבינה שגם ילדת תינוק/ת. הקושי הוא גדול וחצי שנה זה זמן קצר מאוד שלא מספיק, לא לילדים ולא למבוגרים, להשלים עם התהליך. הילדה שלך זקוקה בזמן הקרוב ממך ומאביה להרבה חום וגם ככל שניתן לזמן אישי עם כל אחד מכם. ייתכן שאפשר להציע לה שכשהיא מתגעגעת לאבא, היא יכולה להתקשר אליו (מעבר ללו"ז הפגישות, חשוב שגם יהיה לו"ז שיחות קבוע כל יום עם ההורה שהילדים אינם עמו). אני לא יודעת כמה ועם מי יש לבתך כרגע מקום לבטא את הקשיים שלה. גם האחים שלה קטנים מאוד ולא יכולים להיות בני ברית בהתמודדות עם השינוי העצום והכואב שכולכם חוויתם.
לגבי התגובה בפועל - חשוב לעזור לילדה להירגע ולהרגיש שהיא לא לבד, ושאף אחד מההורים לא יעזוב אותה אם היא תתנהג לא יפה. בנוסף, ילדים בגילה תכופות נוטים לחשוב שההורים נפרדו בגלל שהם עצמם (הילדים) הפריעו או התנהגו לא בסדר, ומאשימים עצמם בפרידה. לכן חשוב להימנע ממסרים קשים לילדה. אתם בתקופה סוערת ואני לא בטוחה שתגובה אחת מסוימת היא זו שתפסיק את הכעס. אולי דווקא אפשר ללכת איתו - לתת לה לרוץ מסביב לבניין, או לקפוץ בחבל, או לעשות משהו אנרגטי שיעזור לה לפרוק את הכאב והכעס.
בהצלחה לכולכם בהסתגלות,
שירי