ילד בן 6.5

שלום,
בני בן 6.5 בכיתה א'. יש לו אח בן 3.5. הם מסתדרים טוב, לפעמים רבים אבל בד"כ חברים טובים.
בני ילד אהוב בבית סםר, יש לו חברים והוא משחק בהפסקות (גם בפעמים שהגענו וראינו אותו וגם מסיפורים שלו ושל המורה) אבל הוא לא מזמין חברים ולא מזמינים אותו אחה"צ. אני לא בטוחה שזה משהו בעייתי- כשביקשתי ממנו כמה פעמים להזמין והוא התקשר מאד שמחו לשמוע ממנו אבל היו צריכים ללכת, או היה חוג וכד'... אז לא יצא.
שאלתי היא אם זה בעייתי בגיל הזה ואני צריכה לשים על זה יותר דגש?
חשוב לציין שהוא בצהרון אחרי ביה"ס ואני אוספת אותו ב16:30.ועד שאנחנו בבית השעה 17:00. כך שלא נשאר הרבה זמן לבלות עם חברים. ב18:30 כבר אוכלים ארוחת ערב וכו'...
בנוסף, בני אמר מספר פעמים (בערך 5) מאז שעלה לכיתה א' שהוא רוצה למות. אני יודעת שיש התעסקות בגיל הזה עם מוות ומה זה מוות וכו'. אבל השאלה מתי לקחת את זה ב"רצינות" ולקחת אותו לטיפול? הוא לא אומר את זה בכעס או בעצבים אלא דווקא ברוגע וכשאני שואלת אותו למה הוא אומר שהוא שונא את כולם ולא אוהב את העולם ושמשעמם פה.. בפעם האחרונה למשל אמר את זה ליד החבר שלו והחבר הטוב שלו שאל אותו: מה אתה לא אוהב אותי? אז בני אמר לו שכן ושהם חברים הכי טובים.
השאלה שוב: עד כמה להתייחס לזה?
כשהוא אומר את זה אני מסבירה לו את כל הדברים שאפשר להפפסיד כשמתים ולא חיים ושזה כיף לחיות למרות שלפעמים יש קשיים . יש ימים טובים ויש ימים פחות טובים אבל שהטובים עולים על הרעים ולכן שווה לחיות.
יש רעיון לתשובה אחרת?
תודה רבה ויום מקסים.