התמודדות עם הורים

שלום בר,
חשוב מאוד שתאמיני בעצמך, איאמ הייתה עד עכשיו האדם החשוב בחייך, והיא תמשיך להיות חשובה אבל עם הזמן פחות ופחות, זוהי דרכו של עולם. מה שאת יכולה לעשות עם זה הוא להבין שהיא כנראה לא תהיה מרוצה, ולא מתפקידך לדאוג לכך שהיא תהיה מרוצה, באופן הזה לאט לאט יתחיל להפריע לך פחות שדעתה שונה מדעתך. היא יכולה לחשוב מה שאת רוצה ואת תמשיכי לגדול ולחיות כפי שאת עושה עכשיו, עם הגיל וככל שתהיי פחות תלויה בה, ואולי גם תעברי לגור בחוץ, זה יהיה יותר ויותר קל. בסופו של דבר תלמדי מנסיונך מה טוב לך, ואולי תראי שהיא צדקה ואולי לא, אבל זאת הדרך שלך.

נכון, אני תמיד מנסה לשים את מה שהיא אומרת בצד ולעשות מה שאני חושבת לנכון ומה שטוב לי אבל קשה לי שלא להתייחס למה שהיא אומרת כי לפעמים אני מרגישה שהיא יודעת מה היא אומרת כי היא אמא והיא עברה דברים בחיים ואולי היא צודקת, אבל אני לא רוצה ללכת בדרך שלה אני רוצה לבנות לעצמי דרך וגם אם אני אטעה בה זה בסדר זה חלק מהחיים.
אבל לא משנה מה, אני מרגישה שהיא מסתכלת עליי בצורה שהיא - "בחרת בדרך הלא נכונה בעיה שלך", וזה גורם לי לערער ולא להיות בטוחה בקשר שלי איתו למרות שאני אוהבת אותו כל כך ואין מצב שאני אעשה לעצמי לא טוב בשביל שהיא תגיד "יופי, היא כבר לא איתו".
אני ממש רוצה להגיד לה שתעזוב אותי שתתן לי לחיות שתתן לי לטעות והכי חשוב שתתן לי לאהוב, היא לא נותנת לי! וזה הכי כואב לי...ואהבה זה הדבר הכי טוב שקיבלתי בשנה האחרונה, אני לא רוצה לאבד את זה.

שלום בר,
אני מבינה את הקושי שלך, וזה באמת קשה, ואין פיתרון קסם. את בהחלט יכולה להגיד לה שתעזוב אותך, לא בטוח שזה יעזור, אבל זה בסדר להגיד.
אולי כדאי שתפני לטיפול כדי לקבל תמיכה ולהתחזק ואולי כך תתערערי פחות מההערות שלה.