לא מצליחה להסתדר עם הבת שלי

שלום רב,
אני כותבת את ההודעה בסערת רגשות, אחרי סדרה של בקרים שהבת שלי לא מוכנה לשתף איתי פעולה בהתארגנות (בת 4 כמעט), ולפעמים גם מגיע לצרחות ועצבים מצידי, שגוררים כמובן רגשות אשמה חזקים במשך כל היום.
הסיבה העיקרית בגללה (לדבריה) היא לא מוכנה לקום ולהתארגן היא שהיא לא אוהבת ללכת לגן. לא יודעת אם זו הסיבה האמיתית, או סיבה שיושבת על משהו אחר.
קצת פרטים שיעזרו להבין את התמונה: יש אחות יותר קטנה בת שנתיים, ויש קנאה מאד גדולה לגביה. היא לא מתמודדת עם מצבים בהם לא הולך לה, ומתעצבנת ומתחילה לבכות. לא מוכנה לעשות דברים לבד, גם כשהיא מסוגלת לזה, כמו: להתלבש, לאכול, לצחצח שיניים. (לא תמיד, אבל בזמן האחרון הרבה פעמים). בגן יש חברות טובות, אבל מופנמת ולא משתתפת בפעילויות של הגן. מה שהכי מפריע לי הוא שהיא בוכה מכל דבר קטן ומאד קשה לי לתקשר איתה כשהיא במצב כזה. לא יודעת לבקש את מה שהיא רוצה בנועם, ישר זה בכי ועצבים.
השאלה שלי היא האם אנחנו צריכים להתייעץ עם מישהו מקצועי? האם יכול להיות שיש איזו בעיה רגשית? או שזה מרד חזק מאד וניסיון לסחוט תשומת לב שלילית בכל מחיר (והיא גם מצליחה...)
לתשובתך אודה מאד.