החלטתי שאני רוצה לקחת את עצמי בידיי

שלום לך,לפני כחצי שנה התחלתי להיות אובססיבי לגבי עצמי.ז"א להתעסק בעצמי בצורה מוגזמת,בדימוי העצמי שלי,בדפוסי החשיבה שלי בקרב אנשים,בהאם אני בחרדה חברתית או לא וכן הלאה עוד ועוד נושאים הקשורים לעצמי.
לפני שהתחלתי להיות אובססיבי ,הבעיה הרגשית שלי הפכה לתכופה יותר ויותר,והבעיה הרגשית ז"א שהתחושה שלי הייתה הופכת להיות לא טובה ומרירה בלב,ז"א להרגיש לא טוב עם עצמי.הייתי בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוג תמיד אמר לי לזהות את המחשבות שמשנות לי את התחושה אבל תמיד התקשתי בזה.ברגע שהבעיה הרגשית נהייתה תכופה יותר ככה התחלתי להתעסק בעצמי יותר.כל ההתעסקות המוגזמת שלי הייתה כשהייתי בארצות הברית ככה שלא היה לי למי לפנות חוץ מלכתוב כל היום ולהתעסק בזה.כמו כן באותה תכופה התחלתי להרגיש חוסר ביטחון במחשבות שלי,למשל חוסר ביטחון בהיותי סטרייט,ועוד מחשבות כאלה.הבעיה של "ההתעסקות בעצמי" רק החמירה,הפעם זה כבר בצורה אחרת -
אני כל הזמן מתעסק במה המצב הנפשי שלי,איך אני מרגיש,איך המצב רוח שלי,
אני חושב עם המחשבות שלי טובות,או לא טובות,ממה אני סובל,איך זה בא לידי ביטוי,האם אני בדיכאון ,האם אני לא בדיכאון,איך הדיכאון מפריע לי,
מה הפסיכיאטרית שלי אמרה לי בפגישה,מה אני חושב על זה,האם זה נכון או לא נכון ואיך,אני חושב עם אני יציב או לא יציב,מה מפריע לי אצלי,אם אני בדה פרסונליזציה או לא(אובססיה בלבד),עם הכדורים עוזרים או לא ומתי ואיך.
עוד דברים כמו לנסות לנחש מה הרופאה תגיד לי בפגישה הבאה,ואני חושב על מה להגיד לי ואני בעצם מחפש מה מפריע לי בי כדאי שאוכל להגיד לה(אבל זה בעצם אובססיות).
צורך אובססיבי להגדיר מהו כל דבר שמתרחש אצלי.
בקיצור התעסקות קשה בעצמי.
איך מתחילים לצאת מיזה?זה לא משהו שבמכה התפרץ אצלי,זה משהו שנרקם והתחיל בצורה מסויימת והפך לצורה קיצונית יותר כמו היום.