עצות לאב גרוש

כל מי שיש לו ניסיון דומה והוא לא איש מקצוע מוזמן להגיב גם:
מעט רקע:אני בן 31 לאחרונה התגרשתי (לפני כחודש) לאחר פרידה של כ 8 חודשים ויש לי ילד כבן שלוש.כיום, אם בני חיה במרחק של כ 100 קילומטר ממני מה שמקשה עלי לראות את בני יותר מפעם בשבוע לכמה שעות שבהן אני אוסף אותו מהגן ומחזירו בשעת השינה ובשבוע לאחר מכן אני לוקח אותו ביום חמישי,מבלה איתו ומחזיר אותו לאימו ללינה.ביום למחרת אני לוקח אותו לגן בבוקר ומשם ישירות לסופש.כך היה מאז נפרדנו ונראה שהוא מגיב (לעין הבלתי מזויינת) די בסדר לתהליך.בעבר הייתי מדבר איתו בטלפון בבקרים ובערב אך זה נמוג בעיקר ביזומתי מתוך הקושי של לנתק את עצמי ריגשית ממנה ולהמשיך לדבר כ"כ הרבה.לכן היום אני משתדל להתקשר ולומר לילה טוב רק פעמיים שלוש בשבוע (וגם זה במקרה הטוב).
יש לציין שאמו בזמן הזה עברה לגור לאמה, לדירה משל עצמה וכעת יש לה בחודשים האחרונים חבר רציני והם רוצים לעבור לגור יחד (קרוב יותר אלי - כ 20 דק נסיעה) כך שהדבר היציב היחידי שנותר לו הוא הגן ולצערי בסוף שנת הלימודים הנוכחית היא תשבש לו את זה גם עקב חוסר היכולת שלה לדחות סיפוקים (כך אני רואה זאת בכל אופן). אין עם מי לדבר בצד השני לדאבוני, והקשר בינינו כמעט ולא קיים למעט עיניינים טכניים וקונקרטיים לגבי הילד וכסף בלבד.
בקשתי היא לדעת כיצד מהצד שלי אוכל לתרום ככל האפשר ליציבות בחייו, כיצד אוכל למזער את האפקטים הפסיכולוגיים, הנפשיים והריגשיים שיתכן ויהיו עליו? מה עליי לעשות בשני התסריטים:
1.כאשר אנו גרים רחוק זה מזו - מלבד לקיים קשר טלפוני הדוק יותר קשה לי לחשוב על דברים נוספים
2.כאשר היא תגור קרוב יותר אליי - לבקר יותר?לקחת אותו ללינה באמצע השבוע כך שאוכל לקחת אותו ל ו- מהגן/ביה"ס?
האם עליי לדבר איתו באופן קבוע כל יום (פעם?פעמיים?)