חרדות נטישה

לפני כשבועיים התחלתי בתהליך להכנסת בני בן השנה למשפחתון אך רק למספר שעות בשבוע (כמו בייביסיטר רק עם עוד ילדים). עד כה היה איתי. ביקרנו שם מספר פעמים ואף השארתי אותו לבד מספר פעמים למשך כחצי שעה אך הוא בוכה ללא הפסקה גם כאשר אני עוזבת וגם לאורך כל הזמן בו אני לא שם...אני נפרדת, מסבירה, דואגת שהוא לא רעב או עייף, מחייכת וכו ועדיין אין שיפור..אני אף מרגישה שהוא נהיה חרדתי עוד יותר גם מחוץ למסגרת. מדובר בילד שאמנם מאוד קשור אלי אך גם מאוד חברותי.
כיוון שמדובר בצורך במספר שעות בלבד, האם עדיף היה בייביסיטר בבית? קיוויתי שדווקא האינטראקציה עם עוד ילדים (מאוד אוהב בדרך כלל) תהיה לו נעימה יותר...
האם כדאי לעצור את התהליך או להמשיך אם כבר התחלתי?
ואם להמשיך אז כיצד? תודה מראש