פחד מפרידה בגיל שנה

שלום, אני אם לבן שנה.
כשאני עוזבת לעבודה הוא בוכה. לזמן קצר. אני עובדת משמרות ולכן לא תמיד נמצאת גם בלילות.
לרוב טרם עזיבתי אני אומרת לו שאמא הולכת לעבודה ואח"כ חוזרת. לפעמים אני כה פוחדת מהבכי שלו שאני מחכה עד אחרי שירדם או חומקת בלי שהוא שם לב, אני יודעת שזה גרוע ועלול לגרום להחמרה בחרדת נטישה אבל לעיתים אין לי כוחות להתמודד עם הסבל שלו והאשמה שלי. אפילו שהוא בוכה רק לזמן קצר. לעיתים לוקחים אותו ללוות אותי לאוטו כשאני נוסעת ואז הוא לא בוכה, רק מסתכל.
שאלותי:
1. למה כשאני הולכת ממנו הוא בוכה, אבל כשהוא "הולך ממני" (למשך עם סבא לטיול) הוא לא בוכה?
2. איך לגרום לכך שהוא לא יבכה כלל כשאני עוזבת?
תודה