כותבת שוב...דילגתם

שלום, מתנצלת מראש על האורך אבל אנחנו באמת זקוקים לעצה!
בני בן כמעט 3 וחצי, ילד סופר חכם, מודע ומאוד לוקח ללב דברים מאוד רגיש. אפילו ברמת שירים שיש להם נעימה עצובה אז הוא אומר שהוא לא רוצה לשמוע אותם (למשל השיר על משה בתיבה או אמא יקרה לי) ממש ברמת הפרטים. הוא שם לב לכל שינוי הכי קטן סביבו וילד באמת מקסים ומאוד אהוב בגן על כל החברים שלו.
מדי פעם נפגשים אחהצ עם החברים וסה"כ הוא מתפקד בצורה מאוד גבוהה וטובה. לאורך השנים בגן (עד כה שנה וחצי) היו עליות ומורדות בפרידה בבוקר לפעמים מסיבות של חזרה מהחופש, לפעמים כי פחד מחג פורים ולא אהב את ההתעסקות בכך בגן וכו'. נולדה לו אחות לפני שנה (בדיוק) ואני חזרתי לעבודה אחרי חופשת הפסח השנה. ז"א שהוא חזר לגן אחרי חופשה של שבועיים + אני חזרתי לו לעבודה פתאום + אחותו הקטנה לפעמים הולכת לסבתא (שהוא מאוד אוהב) או שסבתא באה לשמור עליה כאן והוא רואה אותה. בכל אופן הבעיה כרגע היא שכל יום הוא אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן, אם יש יום שבת הוא ממש מחכה לזה ואומר לי דברים כמו "אמא איזה יום היום? תגידי בקול רם שאני אשמע היום יום שבת?" פעם היתה לו נחמה ביום שישי שהיה קצר עכשיו גם זה לא משפר את המצב. אנחנו מנסים לגלות אמפטיה מצד אחד מצד שני גם לא לגרור את הנושא עד אין סוף ואומרים לו היום יש גן, יש כל יום גן, אתה הולך לגן לקצת ואמא אוספת אותך מיד כשנגמר הגן. הכנו לו לוח עם תמונות של סדר היום שלו מהבוקר שמצחצח שיניים ועד שחוזר הביתה והוא מדביק מדבקה ליד כל דבר (הוא אוהב שהוא יודע מה קורה ) פעם לוח כזה עזר היום גם זה לא.... ובשורה התחתונה איך שאנחנו רואים את זה הוא פיתח כמו התניה או רגישות יתר או החלטה או לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל כשהוא מגיע לאזור של הגן (וזה עוד אחרי כל הנושא של הגן שעלה בבוקר לפני היציאה מהבית) הפרצוף שלו עובר לפרצוף עצוב והוא ממממש מתחיל לבכות בכי שרואים שהוא לא לשם הצגה, אלא בכי ממש מבפנים שמאווווד קשה לו. הגננת תומכת ויודעת ואנחנו סומכים עליה ב100% והיא מנסה לעזור ולתמוך אבל אנחנו רואים שזה מסרב לעבור עכשיו. אני מרגישה שהוא נמצא בסוג של חרדה ושזה בעיקר בגלל החזרה שלי לעבודה. הוא מאוד קשור אליי והוא גם אמר שהוא לא רוצה שאני אלך לעבודה אלא שאני אחכה לו בבית. ודיברנו על מה שאני עושה בעבודה והכל. ניסיתי להבטיח דברים לאחרי הגן, לתת לו דברים בבוקר לעצמו או שיחלק לילדים וכרגע אני מרגישה שהוא שרוי בסוג של over רגישות.
איך אני יכולה לעזור לו לצאת מזה? הוא כ"כ רגיש וכ"כ לוקח את זה קשה וזה כואב לנו חבל. סה"כ הוא נהנה בגן ומשחק עם החברים אבל הפרידה שלו וההתעסקות שלו עם איזה יום היום ומתי יהיה יום שבת וכו' נראה לנו מאוד מכבידה עליו. אגב גם שאנחנו יוצאים לאחרונה מסבתא שהוא ממש אוהב הוא גם אומר שהוא לא רוצה לחזור הביתה והא יכול להתחיל בפרץ הבכי הזה.... יש פתרון??