גיל 4

שלום רב,
להלן סיטואציה שקרתה לי ממש עכשיו - קמים בבוקר ומארגנים ילד בן 4.5 וילדה בת 1 לגן. הילד במצב רוח רע על הבוקר, צורח, רוצה דברים לא הגיוניים, לא מוכן לנעול נעליים. עוברים את השעה בה צריך לצאת כדי שנספיק לעבודה, הוא עדיין צורח. מוציאים אותו החוצה בלי הנעליים, צרחות איימים ממש, אבל ממש, במדרגות, השכנים פותחים את הדלתות (ממש לא בפעם הראשונה). הוא מנסה לעלות חזרה למעלה, כתוצאה מזה גוררים אותו למטה על הידיים, הוא מתפרע. מגיעים לאוטו, הוא לא מוכן להכנס, מתפתל ולא נותן לחגור אותו לכיסא, בורח וצורח בטירוף כל הזמן הזה, השכנים מהבניינים הסמוכים פותחים חלונות לראות. מצליחים להתחיל לנסוע באיחור של חצי שעה, תוך כדי זה שהוא עדיין בהיסטריה, כולל 2 הורים שהתעסקו עם זה במקום אחד שבדר"כ מסיע בבוקר. אני לא רואה ילדים אחרים מתנהגים ככה!!!! רואה אותם בהתקפי זעם כמובן, אבל לא כזאת רמה של עקשנות, צרחות וזעם, שלא ניתן להרגיע בכלל עד שהוא לא מתעייף! הילד יכול לצרוח שעתיים (מדדנו עם שעון). שום דבר לא משפיע עליו. ולא, אנחנו לא הורים שלא מתייחסים אליו וזאת הדרך שלו לזכות בתשומת לב! וכן, אנחנו מנסים לא לתת לזה במה, אבל אז הוא עושה דברים כמו לרוץ לכביש או לנסות לשבור את הדלת עם המעקה הנשלף של המיטה, לקרוע את הבגדים שלנו, לפתוח דלת כניסה וללכת לרחוב, או מה שהוא עשה עכשיו. וזה רצוף מגיל שנתיים, רק הולך ומשתכלל. זה הגיוני? זה נורמלי? מה לעשות? כמובן שבגן הוא מקסים, דוגמה ומופת לכל הגן, הגננת בכלל לא מאמינה לנו כשאנחנו מספרים לה... בבקשה תעזרו לי!!!!!