פחדים ודימיונות

הי

בני בן 7 סיפר לי היום על פחדיו, לקחתי אותו למורה להוראה מתקנת עקב קשיים בקריאה בכיתה א' בנסיון לעזור לו להגיע לכיתה ב' יותר מחוזק, 4 ימים לפני טיפטפתי לו על הנסיעה למורה, ואיך יהיה וכו', ביום שנסענו הקפדתי להתקשר מהעבודה ולתזכר אותו, הגעתי הביתה שעה וחצי לפני הפגישה וזאת כדי שנוכל בנחת לצאת מהבית, בבית הוא מעט התנגד ומיד אחרי משפט שניים נעל נעליים ויצאנו לרכב תוך כדי דיבור בזמן הנסיעה הוא הודיע לי שאינו רוצה להיכנס, הגענו למורה והוא סירב לצאת מהרכב אחרי שיכנועים יצא ולא הסכים להיכנס אל ביתה, אני נכנסתי לדבר איתה הוא נשאר בחצר ואז עמד ליד הדלת והציץ פנימה אך לא נכנס וכל הזמן ביקש ללכת, בסופו של דבר הלכנו כשאני מאוד כעוסה, עצרתי בגן ילדים ישבנו על הספסל וניהלנו שיחה ובה הוא בכה ואמר שהוא פחד להיכנס שאולי הבעל שלה יעשה לו משהו רע, ושאלתי אותו אם ראה סרט מפחיד והוא אמר שכן, אז הסברתי שאני לוקחת אותו למקומות עם אנשים טובים ואני לא עוזבת אותו לעולם, ואז הוא המשיך לבכות ואמר שגם התבייש מאוד מאוד ופחד שהם יצחקו עליו שאינו יודע לקרוא, וכמובן שתוך כדי שיחה אמר שהוא מאוד עייף, הבנתי שזה מהמאמץ הרגשי של הרגע, הגענו להסכמה שמחר ננסה שוב, אבל אולי אני צריכה לטפל בצורה מסויימת בפחדים שלו, התנהגות זו חוזרת על עצמה בכל סיטואציה חדשה, או סיטואציה בה הוא נדרש להתאמץ במצבים מנטליים, למרות שהוא נחשב לילד מאוד מאוד נבון ובעל קליטה מצויינת.
השאלה איך פותרים את בעיית הפחדים הזו? הפחד משינוי? ממקום חדש?
תודה אוראל