בת 5, משחקת לבד

שלום אורית,
זה יותר נשמע שהבת שלך היא זו שלא רוצה לשחק עם הילדים, וזה כנראה לא מפריע לה. את לא יכולה להכריח אותה אלא צריך שזה יציק לה ויבוא ממנה. את יכולה בהחלט לשוחח איתה על זה שלפעמים ילידם וגם מבוגרים אומרים דברים לא נעימים, וזה חשוב להגיד מה לא נעים לה כדי שזה לא יחזור, וגם חשוב להראות לה דוגמה בבית לרגעים שבהם אתם מתווכחים או נעלבים וחוזרים חזרה, או צוחקים על כך ביחד אחר כך.

תודה על התגובה.
העניין הוא שזה כן מציק לה. למשל - כשהיא חוזרת ומספרת בין היתר שהיא שיחקה לבד, אז אני שואלת אותה - את רצית לשחק לבד כי זה היה לך כיף או שפשוט התביישת להצטרף? והיא עונה שהיא התביישה. היא יודעת שיש לה את הלגיטימציה מבחינתי להיות לבד. אבל היא רוצה להיות עם חברים.
עוד דוגמא: היא כנראה הפליצה כשהיתה עם כולם והם צחקו עליה, היא לקחה את זה ממש קשה ואז היא מספרת לי - את רואה שהם לא באמת רוצים לשחק איתי?
אני מנסה לעשות מה שאפשר כדי להעלות לה את הביטחון, אבל אני לא יודעת איך לגרום לה לנסות להיות קצת יותר עם הילדים ופחות לברוח ולשחק עם עצמה מתוך פחד שהם לא רוצים אותה.
תודה.

שלום אורית,
התגובות שאת מספרת עליהן לא בהכרח מצביעות על כך שזה מפריע לילדה. אפשר להתרשם מהתגובות שיכול להיות שהיא יודעת שזה מפריע לך. את שואלת וחוקרת, ונוצר ביניכן שיח שקשור לנושא, שיכול להיות שיש ממנו רווחים משניים לילדה מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת ממך כי היא יודעת שהנושא מציק לך. נסי להניח לנושא לכמה זמן ולראות, אם אכן היא באה אלייך מיוזמתה ומתלוננת.
אחרי שהיא תבקש ממךפיתרון לעניין, אפשר לשוחח איתה על כך שגם אם הילדים פעם אחת צוחקים עליה, אחר כך הם שוכחים ורוצים לשחק איתה והיא לא תדע אם לא תנסה.