חרדת נטישה קשה

הבן שלי בן 4 ו-8 חודשים. זו הפעם הראשונה שנכנס לגן עיריה מאחר ושנה שעברה לא הלך בגן...היה בוכה ומקיא עד שנכנעתי.
השנה זה הוא גן חובה והוא מחוייב ללכת ואני גם רוצה שיילך לגן. ישבתי איתו 5 שנים כמעט בבית וזה ממש היה קשה ובלתי נסבל. הרגשתי כבולה בגלל שאינו במסגרת.
לפני שהחל הגן קנינו יחד תיק ובגדים ונעליים לגן.......והחל היום הראשון.....על הדקה הראשונה צרחות אימים.....הקאות אחת אחר השנייה.....רוצה הביתה. לא משחרר את ידי.
נשארתי שם שעתיים והוא על ברכיי יושב בלי לזוז. (אני חד הורית, אין הורה או בן זוג).
היום השני..אותו דבר. שוחחתי עם הגננת, אישרה לי שעתיים לשבת בגן איתו. שוב לא זז מרגליי יושב על ברכיי ומסרב להשאר הבגן. היא לקחה אותו קצת לצייר לידה רק בתנאי "שיראה אותי" לידו. מאתמול אני לא בן אדם...כל דקה כל שנייה בוכה, גם בלילה בזמן שינה, בוכה בכי מרורים. שואל כל שנייה: אני אבוא איתך רק אם את תשבי לידי עד סוף הגן/ לא אשחרר אותך/ אחזיק אותך חזק/לא רוצה לגן/רוצה רק להיות בבית.
אני זועקת לעזרה....לא יודעת מה כבר לעשות. אני מודעת לזה שהוא גדל איתי לאורך כל השנים...ישן איתי במיטה שלי...(אין לו חדר משלו, החדר השני בן 15).
גם השחרתי את ליבו במהלך השנים שהיה מטמטם אותי והייתי אומרת לו תמשיך לשגע אותי תלך לגן שיהיה לי שקט...הוא היפר אקטיבי, משתולל, מלא מרץ, פשוט גמר אותי בשנים הללו. אני ממורמרת....אובדת עצות,,,,,מרגישה אשמה.......איך יוצאים מזה? האם זה אבוד? אני מתייאשת כבר.....הוא כל שנייה שואל על הגן בבכי....משהו כמו 10 פעמים בדקה. גם בשינה בכי ואין שקט. אנא עזרתכםםםםםםםםםםםםםםם.
תודה מראש...מקווה שיש פתרון. נואשת.