אשמח להתייחסות לשאלתי החוזרת

שלום
בני בן השלוש וקצת הינו בן יחיד, תמיד היה ילד טוב , חכם ומאוד מפותח שכלית. בחודש האחרון חל שינוי בהתנהגותו בוחן גבולות ללא סוף, לא רוצה להתלבש בבוקר כשאנחנו בלחץ לעבודה, לא רוצה לצחצח שיניים לא רוצה להתקלח בערב וגם לישון זה סיפור לא פשוט, ניסינו הכל לדבר בתקיפות לדבר בסלחנות לפתות אותו בפרסים והפתעות לספור עד 3 ואם לא מגיע אז לוקחים בכוח וכו'. אני מרגישה שאפסו כוחותיי וההתמודדות נעשית קשה מיום ליום אני מאבדת סבלנותי והוא מוציא אותי מדעתי ולאחרונה לא התאפקתי והפלקתי לו מה שגרם לו לצחוק ולהמשיך בשלו. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאני צריכה ללכת לטיפול ושאולי אני מאבדת סבלנות מהר מדי ואני לא בסדר . איזה סוג של יעוץ אני צריכה? מה אעשה אני אוהבת אותו כ"כ וכל פעם לאחר שאני מתפרצת ומענישה אותו ליבי נחמץ ואני בוכה כל היום בעבודה. יש לציין שבגן הגננת אומרת כי הוא שובב אך מפרשת זאת כגדילה וכסיבה להתבגרותו ובבית עם המשפחה המורחבת דודים ודודות הוא מתנהג נפלא והם אוהבים אותו כ"כ ונהנים בחברתו, יש לי הרגשה שרק כשאני ואביו יחד בסביבה הוא מתנהג כך כשאנחנו אחד על אחד איתו לרוב זה לא קורה. אני ובעלי חיים בשלום בני זוג אוהבים ולא מקרינים לו את הכעסים והמריבות שלעיתים מתגלעות ביננו ומקפידים לעשות זאת ביננו, מבחינתו רואה אותנו רוב הזמן מחייכים ואוהבים.
מה לעשות? איך להתמודד.
תודה