בת 4.5 חודשים

יש לנו תינוקת מתוקה, שסבלה מרפלוקס קשה בחודשיים הראשונים
כרגע מטופלים ויש שיפור משמעותי שאי אפשר לתאר.
התינוקת מאוד קשורה אלינו, ומסכימה בעיקר שרק אני אאכיל אותה.. בנוסף אם אנחנו נעלמים משדה הראייה שלה מאוד נלחצת ומתחילה לבכות. אם מישהו אחר מחזיק אותה ורואה אותנו לרוב אחרי כמה דקות תעשה פרצוף נעלב ותרצה לחזור לידיים שלנו.
הבעיה הכי גדולה שהיא ממש תלויה בי מבחינת האוכל, והעניין הוא שאני לא מניקה. כלומר לרוב מסכימה שרק אני אתן לה בקבוק. היום הייתה הפעם הראשונה שהשארנו אותה בערב עם הסבתא ויצאנו. חזרנו אחרי חצי שעה כי הילדה בכתה וצרחה ולא הסכימה לאכול. ברגע שהגעתי ולקחתי אותה לידיים, אכלה, ואפילו צחקה ו"דיברה" עם הסבא והסבתא.
האם זה תקין? האם בשלב הזה אפשר לעזור לה איכשהו להתרגל לאנשים אחרים? האם ההתנהגות שלי יכולה לגרום לה להתנהגות תלותית? החשש שלי נובע בעיקר מהעובדה שאאלץ לשים אותה בקרוב במשפחתון
תודה!