יחסי אם ובת

הקושי המרכזי שעולה מהתאור שלך, מקורו במציאות "אובייקטיבית", כלומר הנוכחות המועטה שלכם ההורים בבית. הילדה מספרת לך בדרכה שהיא לא מרוצה מהתחליף כלומר המטפלת ומחפשת את תשומת לבך. אני חושבת שאין זה פשוט להסביר לילדה את הסיבות לבחירה שלכם ההורים. כפי הנראה עבור בעלך הבחירה הזו פחות קונפליקטואלית ולא מעוררת רגשי אשמה וכך הוא פחות כעוס מול הילדה. אצלך כניראה (כמו אצל אמהות רבות) התחושה יותר מורכבת, מתעוררים רגשי אשמה ולכן גם כעס מול הילדה שפחות "מסתגלת" למצב. בסופו של דבר בתך זוכה להרבה תשומת לב מצידך, חבל רק שהיא זוכה לה דרך קונפליקטים והתנהגות שלילית. צריך לנסות למצוא דרך בה תוכלי להעניק לה תשומת לב עבור התנהגויות חיוביות. פעילות משותפת, משחק משותף, זמן איכות של שתיכן יחד, אפילו לפרקי זמן קצרים, כל דבר יצירתי שתוכלי לחשוב עליו.
הקושי השני עליו את מדברת הוא הקושי של להיות תאומים. ההשוואה הבלתי נמנעת כמעט בין שניהם, התחרות, ההבדלים. לא ברור מדבריך אם היא גדלה בצל אח מוצלח במיוחד או שזהו מצב זמני שבו אחיה מתמודד טוב יותר עם המצב. בכל מקרה בניית הזהות הפנימית ודימוי עצמי חיובי הם תהליך מורכב עוד יותר מילד שגדל יחידאי .כל זה רק מגביר את הצורך שלה בנוכחות ההורית וזמן איכות איתכם.
שושי יעקובי
םפסיכולוגית חינוכית והתפתחותית