הצבת גבולות

אני אמא לילדה מקסימה בת שנתיים ושמונה. אני נותנת לה המון אהבה, חיבוקים וחיזוקים. לדעתי היא גדלה טוב, ואני גאה בה. יש לי איתה קשר מעולה. הבעיה שלי שאין לי דוגמא אישית טובה להורות, ואני מרגישה שאני בודדה בגידול שלה. הרבה פעמים אני מקבלת ביקורת מהסביבה על משהו שאני עושה איתה וזה קשה לי, ועובר זמן עד שאני מגלה שבכל זאת התנהגתי איתה טוב (כך היה כשהנקתי אותה עד גיל שנתיים וחצי, והיא לבד נגמלה מהנקה, כך היה כשהרמתי אותה הרבה על הידיים ואמא שלי כל הזמן אמרה שזה מסוכן, ועכשיו בגמילה מחיתולים, אני נותנת לה את הזמן שלה להיגמל, היא כבר יודעת לעשות פיפי בסיר ועושה בשמחה לעיתים קרובות, ואני עדיין משאירה לה חיתול עד שהיא תדע לעשות גם קקי בסיר ויש אומרים שאני צריכה כבר לשים לה רק תחתונים), אני יודעת שאני מגדלת אותה טוב כי היא שמחה רוב הזמן. החיוך שלה והצחוק אומרים לי זאת. קשה לי עם מצבים שהיא בוכה. שנה שלמה היא בכתה בפרידות ממני בבוקר לפני הגן עד שפיתחנו שגרה של בוקר שבה היא לא בוכה והיא שמחה ללכת לגן ונפרדת ממני נפלא. הבעיה שאני מביאה אותה לגן בשעה תשע. שמתי לב שמרגע שהתחלתי להביא אותה מאוחר לגן היא לא בוכה בבוקר וכשהייתי מביאה אותה מוקדם היא הייתה בוכה אולי גם מעייפות. הגננת דיברה איתי ונזפה בי קשות על הצבת גבולות, ואמרה לי להביא אותה מוקדם, אמרה לי שיהיה לה קשה בגלל זה לבוא מוקדם בשנה הבאה לגן וג כשהיא תגיע לבית ספר. היא טוענת שזה לטובת הילדה. היא אמרה לי להרדים אותה בערב מוקדם ולא לאפשר לה לרדת מהמיטה משעה שבע ואילך. אז ניסיתי את זה אתמול והיום והיא בכתה הרבה בלילה ובבוקר ואני לא יודעת אם הגננת צודקת או לא. היא בכתה היום בבוקר בגן, האם הגננת צודקת? האם להמשיך עם זה למרות הבכי שלה או לחזור לשגרה הקודמת?