זקוקה לעזרה דחוףףף

חשוב לציין שגם כשהוא מפספס הוא לא אומר כלום כאילו שזה לא מפריע לו .

הי טל,
הלחץ שלך טבעי וברור, אבל חשוב לגשת אל הנושא ברוגע.
מצב שבו ילדים חוזרים לפספס מעיד על רגרסיה שמקורה לרוב בחוויה רגשית לא נעימה, עימה הילד מתקשה להתמודד. כך למעשה מתבטאות התחושות שלו.

האם התרחשו שינויים כלשהם בחייו של בנך לאחרונה? (לידה של אח בשנה האחרונה?)
האם אירע איזשהו אירוע שלילי בגן? איך הסתדר מבחינה חברתית עד לפספוסים?

ככלל, עונשים ושיחות ארוכות (שעשויות להיות עונש בפני עצמן) אינן הדרך לעזור לילד להתמודד עם המצב. הוא במצוקה, וענישה רק מגדילה את חווית חוסר האונים. גם החלפה בין שיטות שונות להתייחסות עשויה לבלבל אותו, לשדר לחץ ודחיפות גדולים ולהעביר לו מסר שהתנהגותו מאוד בעייתית.
היות והסביבה לא מקבלת את הפספוס שלו, הוא עושה כל שביכולתו כדי להסתיר זאת על-ידי התעלמות - ולכן כנראה לא אומר כלום ומקווה שלא ישימו לב.

אני ממליץ לשנות גישה, וחשוב להיות עקביים בה.

1. שיחת "תיאום עמדות":
כדאי למצוא זמן "נעים" (נטול מתיחות) במהלך היום, ולהושיב אותו לשיחונת קצרה(!). להסביר לו שאת מבינה שקשה לו כרגע להתאפק ולזהות בזמן מתי מגיע פיפי או קקי,
אבל את בטוחה שבקרוב הוא יצליח. לכן בתקופה הקרובה, תנסי לעזור לו על-ידי תזכורות מדי פעם לגשת לשירותים ולנסות לעשות.

השיחה צריכה להיות נעימה, בה את מעבירה מסר של אמון מלא בו.
חשוב שהשיחה תהיה מאוד קצרה. לא להאריך בהסברים נוספים, ולא לחזור על הדברים. אחרת הוא יאבד אותך, ויאבד את המסר.

2. סובלנות לפספוסים
זכרי שפספוסים ימשיכו להיות!
היי מוכנה נפשית לעוד חודש של פספוסים רבים. אני יודע, זה קשה ומאתגר, אבל זו הדרך לעזור לו באמת.
במידה ומפספס ההתייחסות צריכה להיות עניינית, ללא פרשנות וללא מחוות נוספות כגון "אוף" או "שוב?" וכו'.
פשוט לגשת אליו, לומר לו "נראה לי שפספסת. בוא ננקה אותך ונחליף לך בגדים" או משהו בסגנון. שימי לב שהאמירה היא דיווח מנותק משיפוט או מסר רגשי.

בקשי את אותו הדבר גם מהגננות.
אני יודע שזה מורכב, אבל לחץ מכיוון אחד הצדדים רק עשוי להגדיל חרדה ו/או בושה ולהאריך מאוד את תקופת הפספוסים.

במידת הצורך צרי איתי קשר ישירות.

בהצלחה!