סירוב ללכת לגן וקושי בפרידות

שלום עינת,
המצב שאת מתארת הוא נפוץ, ועשוי להתרחש בעקבות כל שינוי בשגרה הקבועה.
במקרה שלכם, השינוי היה בלתי נמנע - בעקבות מחלתו.
באופן טבעי, בנך הרגיש ש"כיף יותר בבית עם ההורים", ומנסה לחזור לאותם ימים.
יתכן שהיום כבר אינו זוכר את הסיבה המקורית לבכי, אבל זה הפך לסוג של הרגל (אין הכוונה שהוא לא עצוב).

אני מציע להיפרד ברגישות (שימת לב, ללא עוררות רגשית):
- תחילה חשוב שתצפו לבכי ותדעו שהוא יגיע, וזאת כי הוא באמת מגיע.
- ברגע שהוא בוכה, כדאי לשקף לו בקצרה את המצב, בסגנון "אני מבינה שאתה עצוב, אבל אתה הולך לגן עכשיו, ואנחנו נתראה כשתשוב. אני אוהבת אותך". המילים צריכות להיאמר בצורה נעימה אך נחושה, וללא מסר של כאב וסבל שלך. בצורה דומה כדאי להיפרד ממנו בכניסה לגן.
- רגע הפרידה צריך להיות ברור וקצר. הימנעו מללוות אותו במבט בזמן שאתם מתרחקים מהמקום.
- הימנעו משכנועים או מנסיונות לעודד את רוחו בחיוכים או באמירות כגון "אל תבכה", "אבל אתה אוהב את הגן" וכו'. אלו רק משדרות לו שאתם במצוקה, וכך מצוקתו גדלה. הוא זקוק לכם בטוחים בעצמכם, וחזקים, כדי שיוכל להישען עליכם.

עקביות היא מילת המפתח!
ככל שתהיו עקביים יותר בהתייחסותכם הרגישה לבכי שלו, כך תקצרו את התקופה הזו.
העברת מסר שמדובר בהליך טבעי ורגיל, תרגיע אותו עם הזמן, אך צפו לכך שזה ידרוש עוד מספר ימים.

חשוב לי לציין שעצותיי אלו רלוונטיות משום שציינתם שלאחר רגע הפרידה הוא נרגע, משתף פעולה בגן, ונהנה.

בהצלחה!

יאיר סהר

שלום עינת,
המצב שאת מתארת הוא נפוץ, ועשוי להתרחש בעקבות כל שינוי בשגרה הקבועה.
במקרה שלכם, השינוי היה בלתי נמנע - בעקבות מחלתו.
באופן טבעי, בנך הרגיש ש"כיף יותר בבית עם ההורים", ומנסה לחזור לאותם ימים.
יתכן שהיום כבר אינו זוכר את הסיבה המקורית לבכי, אבל זה הפך לסוג של הרגל (אין הכוונה שהוא לא עצוב).

אני מציע להיפרד ברגישות (שימת לב, ללא עוררות רגשית):
- תחילה חשוב שתצפו לבכי ותדעו שהוא יגיע, וזאת כי הוא באמת מגיע.
- ברגע שהוא בוכה, כדאי לשקף לו בקצרה את המצב, בסגנון "אני מבינה שאתה עצוב, אבל אתה הולך לגן עכשיו, ואנחנו נתראה כשתשוב. אני אוהבת אותך". המילים צריכות להיאמר בצורה נעימה אך נחושה, וללא מסר של כאב וסבל שלך. בצורה דומה כדאי להיפרד ממנו בכניסה לגן.
- רגע הפרידה צריך להיות ברור וקצר. הימנעו מללוות אותו במבט בזמן שאתם מתרחקים מהמקום.
- הימנעו משכנועים או מנסיונות לעודד את רוחו בחיוכים או באמירות כגון "אל תבכה", "אבל אתה אוהב את הגן" וכו'. אלו רק משדרות לו שאתם במצוקה, וכך מצוקתו גדלה. הוא זקוק לכם בטוחים בעצמכם, וחזקים, כדי שיוכל להישען עליכם.

עקביות היא מילת המפתח!
ככל שתהיו עקביים יותר בהתייחסותכם הרגישה לבכי שלו, כך תקצרו את התקופה הזו.
העברת מסר שמדובר בהליך טבעי ורגיל, תרגיע אותו עם הזמן, אך צפו לכך שזה ידרוש עוד מספר ימים.

חשוב לי לציין שעצותיי אלו רלוונטיות משום שציינתם שלאחר רגע הפרידה הוא נרגע, משתף פעולה בגן, ונהנה.

בהצלחה!