איך לשכנע את הילד להירדם בכוחות עצמ

הי רונית,
אם זה מתאים לך, שיחות לפני שינה ל-10 דקות נשמע לי בסדר גמור.
עם זאת, את מתארת שהילד שלך רוצה שתישארי לידו עד שהוא נרדם.
זהו הרגל שהשתרש אצלו, וחבל, אבל ניתן לשינוי.

איך עושים את זה?
1. כדאי להחליט על יום מסוים בו מתחילים. להושיב אותו לכמה דקות בערב, לא סמוך מדי לשעת השינה, ולומר לו בנעימים שלדעתך הוא כבר מספיק גדול כדי להירדם לבד, ולכן מהיום תעזרי לו לעשות את זה. אני מניח שיהיו מחאות, אולם אין צורך להגיב לכל אחת, ולהיכנס לתסבוכת של מחאות ושכנועים. היי איתנה בדעתך. במידת הצורך אמרי לו שתדברו על זה לקראת השינה.
2. לאחר 10 הדקות של שיח כשהוא שוכב במיטה, אמרי לו שתישארי עוד קצת, ואז תלכי , ותחזרי כעבור כדקה לבדוק מה שלומו. ועשי זאת. את יכולה להמתין מחוץ לדלת (במקום שאינו יכול לראות אותך), אך הקפידי שלא לחזור לחדר תוך זמן קצר מדי.
3. חזרי לחדר כעבור הזמן שקצבת, בשלב זה את יכולה לכסות אותו מעט כדי לתת לו תחושה שאת שם, אך הקפידי שלא לפתח שיחה או ליצור קשר עין. במידת הצורך (אם בוכה למשל), אמרי לו שתמשיכי לחזור ולבדוק מה שלומו עד שיירדם. וכך גם עשי.

חשוב שבחזרותייך לחדר תקפידי שלא לפתח שיחה, והתנהלי אופן רגוע ונינוח. כך את משדרת לו שאין כל סיבה לדאגה.
בהדרגתיות, הגדילי את פרקי הזמן מרגע היציאה מהחדר ועד החזרה.

הכיני עצמך!
הלילות הראשונים יהיו קשים וארוכים.
הרגלים מושרשים עשויים להיות עקשים ועמידים יחסית, אולם הקפדה על התנהלות אחידה שאינה מתגמשת לפי תגובותיו תוביל אותך לתוצאה הרצויה.

את מציינת שאת "מבינה את הפחד שלו", וזה שונה מאשר "מקבלת את הפחד שלו".
כשאנחנו מקבלים פחד של ילד, אנחנו לא מעבירים לו תחושה שהוא לבד עם הפחד הזה.
עם זאת, כשאנחנו מבינים את הפחד, כפי שאת מתארת, אפשרי שאנחנו מתנהגים (גם אם לא במכוון) באופן שלא מאפשר לו להיפטר מהפחד.

עצה אחרונה:
אם לקחת את עצתי ואם לאו, שמרי על עקביות בדרך בה בחרת לנהוג.
היציבות שלך תשדר לו את הבטחון שלך ביכולת שלו להירדם מבלי שאת לידו.

יאיר סהר

הי רונית,
אם זה מתאים לך, שיחות לפני שינה ל-10 דקות נשמע לי בסדר גמור.
עם זאת, את מתארת שהילד שלך רוצה שתישארי לידו עד שהוא נרדם.
זהו הרגל שהשתרש אצלו, וחבל, אבל ניתן לשינוי.

איך עושים את זה?
1. כדאי להחליט על יום מסוים בו מתחילים. להושיב אותו לכמה דקות בערב, לא סמוך מדי לשעת השינה, ולומר לו בנעימים שלדעתך הוא כבר מספיק גדול כדי להירדם לבד, ולכן מהיום תעזרי לו לעשות את זה. אני מניח שיהיו מחאות, אולם אין צורך להגיב לכל אחת, ולהיכנס לתסבוכת של מחאות ושכנועים. היי איתנה בדעתך. במידת הצורך אמרי לו שתדברו על זה לקראת השינה.
2. לאחר 10 הדקות של שיח כשהוא שוכב במיטה, אמרי לו שתישארי עוד קצת, ואז תלכי , ותחזרי כעבור כדקה לבדוק מה שלומו. ועשי זאת. את יכולה להמתין מחוץ לדלת (במקום שאינו יכול לראות אותך), אך הקפידי שלא לחזור לחדר תוך זמן קצר מדי.
3. חזרי לחדר כעבור הזמן שקצבת, בשלב זה את יכולה לכסות אותו מעט כדי לתת לו תחושה שאת שם, אך הקפידי שלא לפתח שיחה או ליצור קשר עין. במידת הצורך (אם בוכה למשל), אמרי לו שתמשיכי לחזור ולבדוק מה שלומו עד שיירדם. וכך גם עשי.

חשוב שבחזרותייך לחדר תקפידי שלא לפתח שיחה, והתנהלי אופן רגוע ונינוח. כך את משדרת לו שאין כל סיבה לדאגה.
בהדרגתיות, הגדילי את פרקי הזמן מרגע היציאה מהחדר ועד החזרה.

הכיני עצמך!
הלילות הראשונים יהיו קשים וארוכים.
הרגלים מושרשים עשויים להיות עקשים ועמידים יחסית, אולם הקפדה על התנהלות אחידה שאינה מתגמשת לפי תגובותיו תוביל אותך לתוצאה הרצויה.

את מציינת שאת "מבינה את הפחד שלו", וזה שונה מאשר "מקבלת את הפחד שלו".
כשאנחנו מקבלים פחד של ילד, אנחנו לא מעבירים לו תחושה שהוא לבד עם הפחד הזה.
עם זאת, כשאנחנו מבינים את הפחד, כפי שאת מתארת, אפשרי שאנחנו מתנהגים (גם אם לא במכוון) באופן שלא מאפשר לו להיפטר מהפחד.

עצה אחרונה:
אם לקחת את עצתי ואם לאו, שמרי על עקביות בדרך בה בחרת לנהוג.
היציבות שלך תשדר לו את הבטחון שלך ביכולת שלו להירדם מבלי שאת לידו.