אשמח לתשובה

שלום שרי,

ההתפרצויות שאת מתארת אופייניות לגיל שנה וחצי - שנתיים, ובתך כפי הנראה אכן דעתנית מעט יותר מהרגיל וכבר עומדת על שלה, תובעת את עצמאותה, רוצה לשלוט בסביבה ומגיבה בתסכול ובכעס כאשר לא נענים לרצונותיה.

כתבת שבלי קשר להתפרצויות את מעוניינת להציב לה גבולות, ואני חושבת שהדברים כן קשורים זה בזה. מול התנהגויות כאלה רצוי לנהוג בשתי דרכים במקביל: לגלות הבנה כלפי האכזבה והתסכול שלה ולשקף לה את רגשותיה ("אני מבינה שאת ממש רוצה ממתק עכשיו וזה מאכזב אותך שאני לא מרשה"), ויחד עם זאת לא להיבהל מהבכי, ולהציב גבולות ברורים ועקביים. זה לא פשוט ודורש הרבה כוחות, אבל ככל שבתך תראה אותך יציבה וברורה מולה, כך היא תחוש ביטחון ורוגע. בהזדמנויות אחרות כדאי לאפשר לה לעשות דברים באופן עצמאי או לבחור מבין מספר אפשרויות, וכך היא תחוש שיש גם כבוד כלפי רצונותיה.

שלום
תודה רבה על התשובה דעתנית ומגיבה בכעס זה בעייתי ? זה דבר שהוא שלילי
אני רוצה להבין
כאשר מישטתחת לשקף ואז מה? להרים מהריצפה ?להרגיע? ללכת ולעזוב אותה? להתעלם?
שוב תודה אשמח לחידוד

דעתנות כשלעצמה איננה דבר שלילי, להיפך - היא מבטאת את התפתחותו של "עצמי" בעל רצונות ודעות משלו, וזוהי התפתחות תקינה וחשובה. עם זאת, נשמע שאצל בתך ההתפרצויות הללו מתרחשות לעתים קרובות יחסית, ומשבשות את ההתנהלות התקינה בבית.
בעת השתטחות או התפרצות אחרת לא מומלץ להתעלם וגם לא ללכת ולהתרחק ממנה, שכן זה ישדר לה שלא ניתן להתמודד איתה. כדאי לומר לה בקצרה ובאופן ענייני ורגוע (ולא למשל בכעס, בבהלה או בצעקות) שאת מבינה את הכעס שלה, ועם זאת שהתנהגותה אינה מקובלת עלייך. אמרי לה שאת כאן עד שהיא תירגע, ואפשר גם לשאול אותה מה היא חושבת שיוכל לעזור לה להירגע, אם את חושבת שהיא תוכל לענות על כך. אין צורך להוסיף ובוודאי לא להיכנס עמה למו"מ, שילמד אותה שיש תועלת בהתפרצויותיה. כשהיא נרגעת, ניתן לומר לה משהו מחזק על כך שהיא התגברה על הכעס ונרגעה.
מעבר לכל אלה, חשוב לשמור על שגרה קבועה וגם להתאים אותה מבחינת שעות העייפות וכו'. סיפרת שאחת ההתפרצויות האחרונות היו כשבתך היתה מאד עייפה, ובאמת לעתים קרובות הן מתרחשות עקב עייפות או רעב וכדומה. שגרה יציבה אשר מותאמת לצרכי הילד יכולה להפחית מצבים אלה.
מקווה שזה מוסיף לך. בהצלחה!