ריצוי האחר והיות חלק מ..

שלום לך,
נשמע שחברת ה"בנים" מעניינת את בתך יותר מאשר חברת הבנות, ואת מתארת שהבנים היו איתה גם בגן, כלומר הם חבריה כבר מעל שנתיים וזו סביבה המוכרת לה יותר.

למרות שבד"כ נוח לנו לראות שבנים ובנות מעדיפים לשחק עם בני מינם, אין לכך בהכרח צידוק פסיכולוגי או חברתי. את מספרת שבתך בעלת בטחון עצמי ומקובלת חברתית, כך שאני מתקשה להבין את המקור לדאגתך. למשל, כלל אינני רואה בעיה עם זה שבת רוצה להירשם לחוג כדורגל, ואין סיבה ללחוץ עליה שתשנה בחירתה.

האם מדובר בציפיות שלך שתעדיף לשחק עם הבנות?
האם ישנם מחירים חברתיים אותם היא משלמת מבלי להבחין בכך?

כשאת עדה להתנהגות לא סתגלנית מצדה (למשל: דוחפת עצמה בכוחניות במקום בו אינה רצויה וחווה דחיה), כדאי שתעזרי לה לפרש את הסיטואציה באופן שיעזור לה ללמוד ממנה להמשך.
שוחחי איתה על רצונה, ועזרי לה לנסות ולשער מה הרגישו האחרים בסיטואציה, וכך תוכל להפנים בצורה טובה יותר קשרי סיבה ותוצאה ביחסים חברתיים.
כרגע, חשוב בעיקר לתת לה תחושה שאת לצידה, ולעזור לה להתמודד עם הקשיים והכאבים הנפשיים אותם היא חווה מדי פעם בעקבות דחיה.

לגבי העתיד,
האדם מוגדר כחיה חברתית. רובנו רוצים שיאהבו אותנו ולהרגיש רצויים כחלק מקבוצה. זהו מצב טבעי המביא כל אחד להתנהג באופן אותו הוא מבין כמגדיל סיכויים לקבלה חברתית. עם זאת, חשוב שהתנהגותנו לא תושפע באופן מוחלט על-ידי המצב והסביבה, וכי המניע הראשי להתנהגות יהיה ערכינו ותפיסותינו.
אם החשש שלך שבתך תוותר על עצמה כדי "להתקבל" - עוד מוקדם לנבא.
ביתך צעירה, ועם התבגרותה הרגשית התנהגותה עשויה להשתנות משמעותית.