תאומים

שלום אורלי,

נשמע מדברייך שאת/אתם רגישים מאד כלפי ילדיכם, מזהים חוזקות וחולשות ואת מצבם הרגשי.
הנטייה להשוות בין אחים היא טבעית ובלתי נמנעת, ואף מתעצמת כשמדובר בתאומים. למרבה השמחה, לצד הסירבול והאיטיות את רואה אצל בתך גם צדדים חזקים, וחשוב לטפח ולחזק אותם - כפי שתיארת שאתם עושים. כך היא תוכל לחוות גם מקומות שבהם היא ״לפניו״, גם אם לא במובן המוטורי. כדאי גם לתת לחוויותיה מילים - כשהיא מגיבה בתסכול ובהתכנסות, להגיד משהו כמו ״מפריע לך שאחיך מהיר יותר״. לפעמים קשה לומר את הדברים באופן ישיר, אבל אם נניח שכך היא מרגישה בכל מקרה, אז ההכרה ברגשותיה יכולה לספק לה הקלה מסוימת. וכמובן, כפי שציינת, יש לשלול בתקיפות התנהגות אלימה כלפיה.
לצד דברים אלה, כדאי לשים לב שאצלכם ההורים לא מתקבעים כלפי התאומים דימויים של ״חזק״ ו״חלשה״. חלוקה כזאת, גם אם לא נאמרת, תורגש על ידם ועשויה לגרום להם להזדהות עמה. כך, הוא יחווה את עצמו כמי שתמיד ״מסתדר״ ולא זקוק לתמיכה, והיא - כמי שזקוקה להגנה ולא יכולה להסתדר לבד. עבור שניהם לא יהיה זה רצוי. באמצעות גישה אחרת שלכם, גם הם יוכלו לפתח דימוי עצמי מאוזן יותר והבנה שלכל אחד יש דברים בהם הוא טוב יותר, ואחרים בהם פחות.