הילד לא מוכן לישון במיטתו

שלום מיה,

נשמע שאתם מתמודדים עם ימים לא פשוטים, לאחר שהתרגלתם לשגרה נעימה ונוחה.

את מעלה השערות לגבי הסיבה להתחלת הקשיים, ואכן כדאי לנסות להבין מדוע הם החלו. האם אכן בגלל אותו ערב בו הדודה השכיבה אותו לישון? האם נעשתה הכנה כלשהי לקראת בואה? האם את חושבת בדיעבד שזה היה אירוע מפחיד עבורו? מצד שני ציינת שזאת לא הייתה פעם ראשונה. את מציינת גם שינוי בפרידה בבוקר בגן - האם יש לך השערות מה הביא לשינוי? האם שני הדברים נראים לך קשורים זה לזה? האם חל שינוי כלשהו בגן, אליו הוא מגיב? או אולי במשפחה? האם הגננת מדווחת על שינוי בהתנהגותו, מעבר לקושי בפרידה? האם הוא מבטא קשיים נוספים בבית, מעבר לנושא השינה?

אם הקשיים ממוקדים רק בשינה ובפרידה בגן, ניתן לחשוב שבשני המקרים מדובר בפרידה מכם - הפרידה בגן מציינת פרידה פיסית של ממש לשעות ארוכות, וגם הליכה לישון היא פרידה, מעבר משעות של פעילות משותפת למצב בו הוא נשאר "לבד". יתכן שהמעברים הללו מעוררים בו חשש ואי נוחות ולכן הוא מגיב כפי שמגיב. הזכירו לו שעליכם להיפרד כיוון שכך היום בנוי, זה הזמן בו הוא הולך לישון ואתם פונים לענייניכם, אך הזכירו גם שאתם נמצאים בקירבתו, ואם יזדקק לכם תוכלו מיד להגיע.

יתכן גם שהוא נכנס לתקופה "מרדנית" בה הוא מנסה לבדוק עד כמה ביכולתו להשפיע על ההתנהלות ועל קבלת ההחלטות בנוגע אליו. הדבר תואם את גילו ואת השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. כך, הוא בודק האם הוא יכול להשפיע בכיוונים רצויים לו - לישון במיטת ההורים, להישאר אתכם במקום ללכת לגן, וכו'. אם כך הדבר, חשוב להיות עקביים ולהעביר לו מסר שעל אף רצונו הסותר, עליו לישון במיטתו, ללכת לגן וכדומה. לצד התקיפות הביעו הבנה לרצונותיו והסכימו לתמוך בו. למשל, הציעו לו להישאר עמו זמן מה ליד מיטתו כשהוא מנסה להירדם, או נסו ליצור "טקס פרידה" קצר בגן, כמו משחק משותף קצר ואז חיבוק ופרידה, באופן שיעזור לו להתמודד.
בכל מקרה נסו להיות עקביים גם נוכח הקשיים, הדבר ישרה עליו תחושת יציבות וביטחון.
בהצלחה!

הבן שלי יהיה השבוע בן 4.ילד חברותי ושמח.אני נמצאת בבית כל יום מהצהריים .בחודשיים האחרונים התחלתי לעבוד פעמיים בשבוע אחהצ,בימים אלו לפעמים אני מספיקה לראות אותו בצהריים או בערב ולפעמים בכלל לא.בימים אלו הוא נמצא עם בעלי ועם אחיו,הגדולים ממנו.היתה תקופת הסתגלות...קצת יותר נדבק אלי ,ביטא במילים שהוא מתגעגע אלי אבל סהכ עכשיו זה עובד יפה.לפני כשבוע נסענו,אני ובעלי ללילה אחד ,והוא נשאר עם בת הדודה ועם אחיו,שהוא אוהב אותם מאד!מאז שחזרנו הוא נצמד אלי ואפילו לא רוצה לשהות בסלון רגע לבד!גם שהוא נמצא איתי הוא אומר לי"אמא,אני רוצה אותך!"שבוע הבא אאלץ להעדר לשלושה ימים והוא יהיה עם בעלי.א-האם זו לא תגובה קיצונית מידי להעדרות של לילה אחד?ב-אני חוששת מהנסיעה שבוע הבא וליבי כבד עלי,למרות שהוא עם אבא שלו (בכז זה רק אחד מאיתנו נעדר..)מה עושים?תודה-דנה

שלום דנה,

אני מבינה שאת ובנך, והמשפחה כולה, עוברים שינוי שבו את לא נמצאת בבית באותה מידה כפי שהיית עד כה. את מספרת שהמעבר לעבודה אחה"צ פעמיים בשבוע לא היה לגמרי חלק, אבל בסה"כ ההסתגלות הייתה סבירה בהחלט. לא ציינת האם גם בעבר נעדרתם את ובעלך ללילה - אך יתכן שבפעמים קודמות בנך יכול היה לקבל זאת ביתר קלות, ואילו עתה, כשזה בא בסמיכות לשינוי הרחב יותר, זה היה לו קשה יותר.

בנך כפי הנראה קשור אלייך מאד, רגיל לנוכחותך הרציפה ומתגעגע אלייך בהעדרך. הוא נמצא בתקופה בה הוא רגיש יותר מהרגיל לנושא של פרידה, ולכן הפרידה החריגה (שהרי באופן רגיל הוא נפרד כל בוקר לגן...) מעוררת בו חרדה מסוימת, אשר מתבטאת ב"הידבקות" ובאמירות "אני רוצה אותך". אני מבינה את חששותייך לקראת הנסיעה המתקרבת, אך נראה לי שכדאי להעביר לו את המסר שהוא גדול מספיק כדי להישאר בלעדייך, עם אבא ועם אחיו. ככל שהוא יזהה את הספקות והחששות שלך, כך הוא "יבין" שמדובר באירוע קשה ויתייחס אליו בהתאם. הפגת חוסר וודאות תסייע לו - יש להכין אותו לנסיעה מספר ימים מראש, לומר לו מי יהיה איתו בשעות אחהצ והערב, כמו כן אפשר לחשוב יחד על דברים נחמדים שיעשה בימים שלא תהיי, וגם להציע דרכים להקל עליו את הגעגועים - שיחת טלפון (או סקייפ), פתקים שתשאירי לו ויקריאו לו כל ערב, וכדומה. שוב, ככל שתצליחי לשדר לו שאת רגועה בנוגע לכך ובטוחה שהוא יסתדר, כך ייטב.
בהצלחה!