אמא בבית חולים

שלום תמר,
אני מקווה שאכן הכל מאחוריכם ומאחלת לך בריאות.
מה נאמר לו בעת האשפוזים שעברת?
האם ידע את האמת על העדרך?
האם ביקר אותך בבית החולים?
פעמים רבות חרדתם של הילדים קשורה גם לתחושה שלהם שמסתירים מהם מידע חשוב, האם יתכן שכך הוא מרגיש?
אשמח לשמוע עוד פרטים

היי טבת, תודה על התשובה המהירה.
מאוד מקווים שהכל מאחורנו, נראה כך, אבל החיים לא צפויים כפי שנוכחנו.
באשפוז הקודם,
אמרנו להם שאני אלך לקבל טיפול בבית חולים ואחזור תוך כמה ימים.
השארתי להם הפתעות קטנות ודאגתי שבעי יהיה איתם כל יום אחה"צ אחרי הגן.
הם באו לבקר אותי יום לפני השחרור, לאחר שהלכו הבנתי שהם בכו כל הדרך ולמחרת כבר חזרתי הביתה.
לא הסתרנו מהם ואנחנו בעיקרון לא מסתירים דבר.
יומיים לפני האשפוז סיפרנו להם.
כך היה גם הפעם והאשפוז היה קצר יותר. הם לא באו לבקר הפעם.
אגב, שניהם מאומצים מינקות.
ההתמודדות במקרה הזה היא בעיקר עם הגדול כי הוא מחצין את הרגשות הרבה יותר מהקטנה.
שוב תודה,
תמר

שלום שוב,

באופן עקרוני אני מסכימה עם הגישה שלא כדאי להסתיר מהילדים מידע חשוב שכזה, מכיוון שלרוב הם חשים שמשהו "באוויר" וחוסר הוודאות מעורר חרדה. בנוסף, אם בדיעבד הם מגלים שהסתירו מהם, תחושת האמון והביטחון שלהם נפגמת.
כמובן, יש להתאים את אופן מסירת המידע ואת תוכנו לגילם של הילדים ולמה שאנחנו חושבים שהם יוכלו לעכל. בכל מקרה, תקופות כאלה של בעיות בריאות או קשיים אחרים מהווים עבור הורים אתגר משמעותי, בו לצד התמודדותם-שלהם מומלץ כי יוכלו לתת מקום ולגיטימציה לרגשות של בהלה/פחד/כעס מצד הילדים, לצד מתן תחושת ביטחון ומשענת.

אני חושבת שטוב שבנך מבטא את רגשותיו ומשתף במה שעובר עליו. כדאי לשוחח עמו על תחושותיו, לומר לו שזה מובן שמתעורר בו פחד לגבי אימא והחשש ממה שיקרה לה, ולספר לו באופן כללי על הטיפול ועל הריפוי, ועל העובדה שאימא הרגישה לא טוב והבריאה (במקרה ואכן כך). ניתן להיעזר בספרי ילדים שעוסקים בנושא (כמו שנעשה בגן). כדאי לגלות סובלנות כלפי ביטויים של פחדים או "נסיגה" בתפקוד, ורק במידה והם מתמשכים לאורך זמן או גורמים למצוקה רבה כדאי לפנות לייעוץ.
בהצלחה ורק בריאות.