תלונות חוזרות על חולי פיזי

היי,
אבקש מעט פרטים נוספים ברשותכם:

1. האם תלונותיה הרפואיות נבדקו על-ידי רופא?
האם הן "נשכחות" ברגע שהיא בבית, ומופיעות רק בביה"ס?
האם ישנן תלונות רפואיות גם בבית / בחגים / בחופשות וכו'?

2. איך היתה התנהגותה עד לפני חצי שנה?
מה יחסיה עם התאומה, ואיך התאומה מתנהגת?
האם אתם מכירים את הילדה הנוספת ה"מתחלה"? האם היא בכיתתה?

3. האם ניסיתם לשוחח איתה בגובה עיניים על העניין?
לומר לה ששמתם לב למצב הזה בחצי השנה האחרונה, ואם היא שמה לב / יש לה הסבר?
(הכוונה לשיחה נעימה המביעה עניין ודאגה, להבדיל מאשמה).

ראשית, תודה על ההתייחסות.
1) לרוב תלונותיה לא נבדקות ע"י הרופא, כיוון שאנחנו מזהים שהן סתם. בד"כ הן נשכחות בבית וגם בבית ספר (למשל: התלוננה בכיתה שנקעה את היד ולא יכולה לכתוב, המורה נתנה לה אישור לא לכתוב ואז ראתה אותה מוחקת עם אותה יד. הציעה לה כן לנסות לכתוב כדי שלא תצטרך להשלים חומר בבית ואז הילדה פשוט כתבה ללא תלונות, או למשל מתלוננת על כאבים, מגיעה הביתה ומשחקת כרגיל כולל עם חברות). לעיתים נזכרת שהתלוננה ואז חוזרת לרגע ואומרת שכואב לה/ שנקעה שוב...
אין תלונות בחגים או בחופשות.
2) גם לפני חצי שנה היתה מתלוננת. אלו תלונות שהיו עוד מתחילת גיל בית ספר. פשוט בחצי שנה אחרונה הן פשוט מאוד גברו והשתכללו (לפני כן רק כאבי בטן, עכשיו כל מיני תופעות...)
אחותה התאומה מאוד בוגרת רגשית. יש להן יחסים עם עליות וירידות. לא משהו חריג שאנו יכולים לזהות. משחקות מאוד יפה יחד ובאותה מידה יכולות לריב מאוד (כשאגב, הילדה המתלוננת היא זו שבד"כ שולטת בעיניינים, קובעת את חוקי המשחק)
איננו מכירים את הילדה האחרת ואין לנו מושג אם היא באותה כיתה (אולי זה משנה???)
3) בהחלט ניסינו לדבר איתה. כל הזמן מנסים, וממש לא ממקום של האשמה. אלא ממקום של איזו עזרה צריכה מאיתנו, איך מסבירה את העובדה שהתופעות נעלמות, אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו מתייחסים לדברים שאומרת ברצינות מלאה וזה מדאיג אותנו, גם אומרים שאם יש דברים אחרים שמציקים לה חשוב לנו לדעת כדי שנוכל לעזור לה, גם דיברנו על השלכות שיכולות להיות לתלונות בלתי פוסקות כמו: השם שיצא לה (חולנית) אולי אפילו צורך לעשות ברור רפואי מעמיק.
היא מבחינתה אומרת שבאמת כואב לה!

בהמשך לתשובותייך, נשמע כי בתך משתמשת בתלונות על כאבים באופן שהולך ומתרחב, בעיקר בזמן בית הספר. אפשר שלמרות מצבה החיובי בבית הספר מבחינה חברתית ולימודית, היא חווה רגעים של "לא בא לי להיות בבית הספר" מכל מני סיבות, והדרך שלה לבטא זאת היא על-ידי תלונה על כאבים.

תחילה חשוב לי לומר כי התעלמות מתלונות חוזרות ונשנות מתוך אמונה שהן שקריות עלולה לעיתים להביא לפספוסים באבחון. לכן, למרות שאני נוטה לפרש את המצב כמותכם, אני מציע לכם לקחת אותה להתייעצות רפואית מעמיקה. הרווח הוא כפול - שלילה של בעיה גופנית שמעוררת את הכאבים, ומתן תשומת לב בצורת התייחסות רצינית לתלונותיה.
כדי שלא לייצר "רווח" מהתלונות, אני מציע לקבוע את הבדיקות הרפואיות לשעות אחה"צ, גם (ואולי במיוחד) אם הן גוררות ביטול של פעולות מהנות אחרות (חוגים וכו').

במקביל לשלילת מקור רפואי אובייקטיבי, ניתן גם לראות בתלונותיה כדרך שאותה סיגלה לעצמה כחלק מהתנהגות דומיננטית המנסה להכתיב את הלך הרוח. באמצעות התלונות היא מעבירה את השליטה אליה, כך למשל לא ניתן לדרוש ממנה לתפקד בשיעור, והיא אף מפעילה אתכם (כדבריך). לכן, המלצתי השניה היא להפחית עד כדי מינימום את ההתעסקות בנושא. השתדלו שלא להיענות לקריאותיה דרך מזכירות בית הספר ושדרו מסר שעליה להתגבר ולהתמודד, הפסיקו עם שני סוגי השיחות בבית - בירורים ודאגה מחד, ואיומים או שיחה על השלכות מאידך. ברגע שאתם תפסיקו להתייחס ולאפשר לה לשלוט כך בהתנהלותכם, הכלי בו היא משתמשת יעשה לא אפקטיבי, וכתוצאה היא תחדל מלעשות בו שימוש.

במידה ולא ניתן יהיה לראות כל שינוי בהתנהגותה, ממליץ להיוועץ עם איש מקצוע.

אשמח שתשובו לעדכן אותנו.

בהצלחה!