בת 2.8 מכורה למטרנה

שלום רננה,
הקושי אותו אתם חווים הוא מוכר, אולם חשוב לי להדגיש בפניכם פרט אחד ומשמעותי מאוד: בתכם לא שותה מטרנה בגן.

אנחש שהסיבה שבתכם לא שותה מטרנה, היא פשוטה - אין לה מטרנה בגן.
אם יורשה לי ניחוש נוסף - היא מצליחה להירדם בגן ללא בעיה מיוחדת.
(חשוב: תקנו אותי בבקשה במידת הצורך ואתאים את תשובתי)

בהינתן שתי הנחות אלו, אפשר להסיק שהילדה שלכם לא 'זקוקה' למטרנה, וגם לא 'מכורה' לה, אלא משתמשת במטרנה כקלף מיקוח מולכם - סוג של מאבק כוחות.
כרגע היא קובעת שהיא המחליטה, ואתם למעשה נענים לקביעתה זו.
ב"מאבק" הזה, אתם משתמשים בהסברים, היא משתמשת בבכי, ופעם אחר פעם מדגימה לכם שהבכי שלה חזק מכל הגיון.

כדי "לגמול" אותה מהרגל זה אתם נדרשים לבצע החלטה, מתוך אמונה שהמטרנה באמת מיותרת לה. בפשטות - הפסיקו.
הפסיקו לתת מטרנה, והפסיקו עם ההסברים. קבעו באופן חד משמעי שאין יותר מטרנה, ואמרו זאת פעם אחת ובצורה ברורה (לא בכעס). מכיוון שמדובר בשינוי הרגל, צפו למחאתה - כפי שהיא עושה גם כעת כשאתם מנסים זאת. עם זאת, עמידותכם ויציבותכם היא זו שתקבע את מידת ההצלחה בתהליך ה"גמילה".

התחילו את התהליך כשאתם תמימי דעים, ובהחלטה משותפת שאינכם נשברים וחוזרים בכם. אמליץ להתחיל בתהליך ביום שישי בצהריים בסופ"ש אותו אתם מקדישים ל"גמילה". כשעה לפני שנת הצהריים הסבירו לה (אפשר בהערת אגב תוך כדי משחק למשל) שהחלטתם שמהיום תוכל לקבל בקבוק מים לפני שינה, אך לא מטרנה.
לקראת שנת צהריים, הציעו לה בקבוק מים.

היא תמחה בדרכה. היו עקביים. תוכלו לשבת לידה כהרגעה, אולם הימנעו מנסיונות הרגעה אקטיביים בשיחה. זכרו - היא תעשה כל שביכולתה כדי לשנות את דעתכם, במיוחד כי היא יודעת שפעמים רבות זה מצליח לה. כך במהלך הסופ"ש יהיו לכם לפחות 5 אפיזודות שינה לפני חזרה לגן ביום ראשון. לא מן הנמנע שבתום הסופ"ש ההרגל יהיה מאחוריכם, אולם אפשר שהמחאות יימשכו גם מספר ימים לאחר מכן.

חשוב לומר כי אירוע "שבירה" שלכם באמצע התהליך יחזק עוד את המאבק על המטרנה, ויקשה עליכם את ניסיון ה"גמילה" הבא.
במידה ואינכם מרגישים בטוחים בתהליך, ממליץ לקבל ליווי של איש מקצוע מתאים.

אשמח שתשובו לשתף לגבי התהליך.

בהצלחה!