שאלה ליאיר סהר

שלום לך,

לצערנו, אין בפורום אפשרות להפנות שאלה לאיש צוות ספציפי. אני מקווה מאד שתשובתי תהיה לך לעזר.

את מרגישה שהסתבכת עם עצמך - מצד אחד הבטחת לה יום הולדת, מצד שני עברו עלייך חודשיים קשים ועמוסים ונשארת ללא כוחות להפקות.

בתך הפסיקה לדבר על יום ההולדת אבל זה לא אומר שהיא שכחה או שכבר לא אכפת לה - היא כנראה פשוט התייאשה והחליטה לוותר. אני חושבת שלא כדאי להשאיר את המצב כך, כאשר ברור לשתיכן שמשהו "קרה", אבל יש הסכמה שלא מדברים עליו. מעבר לזה, זה יכול לעורר בה מחשבות ורגשות מכל מיני סוגים - למשל שאמא לא מקיימת הבטחות, ולכן לא ניתן לסמוך עליה. או השוואות לאחותה, שכן זכתה ליום הולדת כפי שרצתה.

אני מציעה לקיים איתה שיחה פתוחה, לומר לה שבגלל האירועים שקרו בחודשיים האחרונים לא הייתה אפשרות לעשות לה חגיגה כפי שרצתה, אבל אם היא עדיין מעוניינת - את רוצה לעשות לה מסיבה. נסו להגיע להסכמה משותפת לגבי פרטי המסיבה, מי יכין אותה, מי יוזמן וכו', באופן כזה שהיא תרגיש שקשובים אליה, ומצד שני זאת תהיה "הפקה" שתוכלי לעמוד בה ולא תרגישי שזה גוזל ממך יותר מדי כוחות. זה בסדר שהיא תיחשף גם למגבלות שלך ולכך שאת אינך "כל יכולה", כל עוד היא מרגישה שיש ביכולתך לספק לה גם הקשבה והשקעה.

את מציינת פרט חשוב נוסף, והוא העובדה שהיא לא מתחברת לבנות בגן ולא מוזמנת לימי הולדת. האם יש לך השערה מדוע זה קורה? האם הגננת דיווחה על קושי חברתי כלשהו שהיא מזהה? איך היא עצמה מתייחסת לזה? כדאי לנסות להבין יותר מה מקור העניין והאם בתך עסוקה בכך או סובלת מזה. ייתכן שדווקא על רקע זה, חשוב לה במיוחד לעשות מסיבה ולהיות זו שמזמינה.
בהצלחה!

לי שאם היא לא מדברת על זה אז היא שכחה ואני ממש מסכימה עם כל מילה שלך שצריך לדבר אנחנו בית פתוח והבנות שלי מרגישות שתמיד אפשר לבוא ולספר דברים טובים ולא טובים


באמת לגבי הגן דיברתי עם הגננת והיא לא רואה בעיה חברתית באמת הילדה מאוד חברותית שמחה ומאושרת תמיד עם חיוך אז לא הייתי נחושה לבקש פסיכולגית שתראה את המצב

בפועל היא מוזמנת רק לבנים וגם לשלושה ספציפים בדרכ אני יוזמנת את המפגשים עם שתי בנות שהיא מאוד רצתה אני לא מצליחה לתאם עם ההורים תמיד יש משהו אז אני הולכת על מה שכן


אם יש לך כיוון אשמח לשמוע