ילד בן 4.5 שבוכה ומתעצבן

אב יקר שלום,
נשמע שאתם מתמודדים וחווים תחושה של חוסר אונים כלפי תגובותיו של בנכם לתסכול. לפי אופי התיאור, נראה כי בנכם מתאפיין בסף תסכול נמוך, אולם יש לבחון זאת בקפידה.
חשוב לי להתייחס למצב המתואר משני כיוונים:

תחילה לגבי תגובותיכם להתפרצויותיו:
לגבי ענישה - אני ממליץ לך לקרוא תשובות אחרות שלי מהימים האחרונים בפורום. כעקרון - אני מאוד לא ממליץ לנקוט בגישה של ענישה, היות ואינה יעילה לטווח ארוך, ובעיקר פוגמת בטיב היחסים עם הילדים.
לגבי היותכם קשובים במצבי תסכול - יש לכך ערך רב עבור הילד. עם זאת, חשוב שתשימו לב לאופן שבו אתם מבטאים את הבנתכם לתסכולו. למשל, הסברים ארוכים ושכנועים לגבי פעולות יומיומיות שגרתיות כגון לבישת בגדים בבוקר, הופכות לסוג של משא ומתן שהילד מנהל אתכם. כחלופה, יש להסביר לו כי אתם מצפים ממנו להתנהגות מסוימת, וזאת באופן ברור ותמציתי.
באופן כללי, נסו להפחית את התגובתיות שלכם להתפרצויות שלו. במידת הצורך, היוועצו עם איש מקצוע שיוכל ללמד אתכם לעשות זאת באופן יעיל.

חשוב גם לבחון את התנהגותו / אופיו של בנכם:
לעיתים מקורם של התנגדות ומאבקים רבים של ילדים מול הוריהם נובעים מהצורך בקרבה ובתשומת לב. חשוב לשים לב שאתם פנויים לצרכיו הרגשיים במהלך השבוע - במשחק, שיחה וכדומה. כלומר שהצורך שלו בתשומת לב מכם מסופק, ואין אלו התנהגויות שמטרתן לפצות על היעדר תשומת לב.

בהתייחסות להתנהגויות הנוספות כדוגמת הבובה והנעליים (אשר אינן כלפיכם? בפניכם?) - מדובר בעדות לקושי שלו לחוות תסכול, כאשר מקור הקושי עשוי להיות אישיותי. עם זאת, אומר בזהירות כי יתכן שהתנהגויות אלו מעידות על קושי פסיכולוגי החורג מהנורמה. במידה וזה המצב, אפשר שהקושי זה משפיע על אופן התקשורת שלו אתכם, מבלי שהוא יכול להתמודד עמו בצורה יעילה.
תוכלו להיוועץ בפסיכולוג של הגן, על מנת לקבל תשובה ברורה יותר באשר לעניין.
דרך אחת לבחון זאת בעצמכם תהיה לקבל מהגננת מידע לגבי התנהגותו בגן. האם גם כאשר הוא נמצא בגן הוא נוטה להתפרץ או להפגין קושי אחר בהתמודדות עם תסכולים? האם התנהגותו שונה מאחרים באופן בולט נוסף / אחר?
במידה וכן, פוחת הסיכוי שמדובר בהתנהגות של בחינת גבולות מולכם ההורים, ובמקרה כזה כדאי לפנות להתייעצות עם איש מקצוע.

אשמח שתחזור לעדכן אותנו.

בהצלחה!