ילדה בת 6

שלום אבי,
אתה מציין שבתך חלתה בגיל 3, ולכן מעניין לבחון באיזה שלב החלה ההתנגדות להגיע לאירועים משפחתיים. אם מדובר בהתנגדות שהחלה לאחרונה - אני מתקשה לראות קשר, אולם אינני יכול לפסול זאת.

מדבריך נשמע שמדובר בילדה בעלת כישורים חברתיים תקינים, כלומר התנגדותה להגיע לאירועים משפחתיים אינה ביטוי לתופעה רחבה יותר. אינך מציין זאת, ומכאן אני מסיק שבמפגשים משפחתיים בסדר גודל מצומצם יותר (מפגש של המשפחה המורחבת למשל) היא משתתפת.
מפאת גילה, אני מניח שהתנגדותה העיקשת מלווה בצורך של אחד ההורים להישאר איתה בבית (או שאתם נדרשים למצוא לה סידור אחר - בייביסיטר?) בזמן שאתם הולכים לאירוע. מכאן שאפשר שהתנגדותה נובעת מתוך מאבק כוח שלה מולכם (ומאפשר לה לקבוע חלק מהכללים בבית), או לחלופין מרצון בתשומת לב של לפחות אחד מכם שתוקדש במלואה לה (בהנחה שאחד ההורים נשאר איתה, ובד"כ נפוץ כשיש אחים נוספים בבית).

אפשר שהרגישות שלכם למצבה הבריאותי בגיל הכ"כ צעיר, הובילה אתכם לרגישות יתר לאותותיה. בהנחה שאתם סבורים כי היא חווה מספיק זמן משמעותי אתכם במהלך השבוע (משחק, שיחה וכו'), אני ממליץ להציג עמדה ברורה בנושא, לפיה אתם מבינים שהיא לא מעוניינת להגיע, אולם לצערכם אין אופציה כזו. במידה ומדובר במאבק כוח, נסיונות שכנוע שלכם למעשה מחלישים את הסמכות ההורית שלכם, ולכן אני ממליץ להימנע מהם. ניתן להסביר לה שלא תוכלו להשאירה בבית לבד, ולכן גם אם אינה שבעת רצון מכך - תיאלץ להגיע אתכם. נתתי אומנם דוגמא, אולם בחרו את ההסבר שמתאים יותר לערכים שלכם. כך למשל תוכלו לומר שחשוב לכם שכל המשפחה תלך ביחד לאירועים משפחתיים או לציין כל סיבה אחרת שהולמת את תפיסתכם (אבל בחרו מראש אחת ראשית).

בהעברת המסר הציגו עמדה אחת ברורה. הצגה של מספר סיבות שונות לכך שתגיע אתכם - כמוה כהבעת עמדה לפיה הסבר אחד אינו "חזק" מספיק. גם נסיונות שכנוע בסגנון "יהיה לך כיף" מעבירים מסר שהיא המחליטה, ועשויים להזמין ממנה התנגדות נוספת.

אשמח שתשוב לעדכן אותנו.

בהצלחה!