הצקות

שלום נטלי,
תופעת ההצקות בין ילדים היא מעציבה מאוד אך גם נפוצה ומוכרת.
אודה לך אם תוכלי לספק קצת יותר פרטים על הסיטואציה:
מה קורה בגן? מה אומרת הגננת?
מה הכוונה אחרי שעות הגן? האם מדובר על צהרון או כשאת (או מישהו אחר) לוקחת אותו למגרש משחקים?
האם זו תמונת המצב בכל יום, או שקורה מדי פעם?
מה קורה באופן טיפוסי כאשר הוא בוכה? האם את שם? אם כן, איך את מגיבה?
האם ישנם בזמן ההתרחשות מבוגרים נוספים?
האם את מכירה את הורי הילדים המדוברים?

אנא הוסיפי כל מידע נוסף שלדעתך יוכל לתת רקע יותר ברור למצב הנתון, כדי שאוכל להתאים את תשובתי.

תודה

שלום יאיר,
בגן הם משחקים לפעמים ביחד, הם ביחד בבניות וכשזה משחק של ילד אחד שמשחק איתו ולא שניים אז זה נפלא. הגננת מדברת איתם כרגע על ''מצפון'' אישי שיהיה להם גם בלי ''שוטר'' מבוגר אחראי שמשגיח.
אחרי שעות הגן הכוונה למשחק במגרש המשחקים שאני לוקחת, אנחנו גרים בקיבוץ והחברים שלו מהגן (שגם גרים בקיבוץ) נפגשים במגרש המשחקים. ההצקות קורות לעיתים קרובות אבל לא באופן קבוע. הוא מצליח לשחק איתם אם הוא מביא משחק או חטיף וכך הוא מגרה אותם לשחק איתו.
כאשר הם מציקים לו והוא בוכה הוא נכנס להיסטריה, צורח בקולי קולות ולא מצליח להירגע. אני נמצאת בסביבה כל הזמן, כשאני לידו אני עוצרת אותם להציק לו ואומרת להם להפסיק! כשאני נמצאת ולא רואה, זה קורה.
בזמן ההתרחשות אם ההורים שלהם נמצאים ורואים הם עוצרים, אבל אם הם רחוקים הם לא שם כדי להעיר. אני מכירה את ההורים כי זה קיבוץ. היה מקרה שקרה אתמול שהלכנו למגרש הספורט עם כדור והוא מאוד רצה לשחק, אבל ראה שיש שם ילדים גדולים שמשחקים והוא הגיע למסקנה שלא יתנו לו לשחק, בלי לשאול אותם אפילו או להיכנס.
אשמח לקבל עצות, טיפים איך להתנהל בכזה מצב.
תודה רבה!

שלום יאיר,
בגן הם משחקים לפעמים ביחד, הם ביחד בבניות וכשזה משחק של ילד אחד שמשחק איתו ולא שניים אז זה נפלא. הגננת מדברת איתם כרגע על ''מצפון'' אישי שיהיה להם גם בלי ''שוטר'' מבוגר אחראי שמשגיח.
אחרי שעות הגן הכוונה למשחק במגרש המשחקים שאני לוקחת, אנחנו גרים בקיבוץ והחברים שלו מהגן (שגם גרים בקיבוץ) נפגשים במגרש המשחקים. ההצקות קורות לעיתים קרובות אבל לא באופן קבוע. הוא מצליח לשחק איתם אם הוא מביא משחק או חטיף וכך הוא מגרה אותם לשחק איתו.
כאשר הם מציקים לו והוא בוכה הוא נכנס להיסטריה, צורח בקולי קולות ולא מצליח להירגע. אני נמצאת בסביבה כל הזמן, כשאני לידו אני עוצרת אותם להציק לו ואומרת להם להפסיק! כשאני נמצאת ולא רואה, זה קורה.
בזמן ההתרחשות אם ההורים שלהם נמצאים ורואים הם עוצרים, אבל אם הם רחוקים הם לא שם כדי להעיר. אני מכירה את ההורים כי זה קיבוץ. היה מקרה שקרה אתמול שהלכנו למגרש הספורט עם כדור והוא מאוד רצה לשחק, אבל ראה שיש שם ילדים גדולים שמשחקים והוא הגיע למסקנה שלא יתנו לו לשחק, בלי לשאול אותם אפילו או להיכנס.
אשמח לקבל עצות, טיפים איך להתנהל בכזה מצב.
תודה רבה!

היי,
נשמע שבנך משחק בסביבה בטוחה למדי, כלומר גם כאשר מתרחשות ההצקות, אין חשש לפגיעה פיסית. זאת אני מסיק מתוך שההצקות נעשות על-ידי חברים לגן, אשר בסיטואציות אחרות נהנים מחברתו. בנוסף, את נמצאת שם לפקח שעניינים לא יוצאים מכלל שליטה.

ההשערה שלי שההצקות המדוברות הינן עניין של בחינת גבולות ויכולות בין הילדים. הבן שלך מעט צעיר יותר, ולכן קל להם להיטפל אליו ולהרגיש חזקים.
כאשר את מתערבת באופן פעיל בסיטואציה (ניגשת אליהם, ואומרת להם להפסיק, אולי גם מרגיעה באופן פעיל את בנך?), את עוזרת לבנך להירגע, אך חוסכת ממנו תרגול בהרגעה עצמית. כלומר, את מעבירה לו מסר לפיו הוא זקוק לך על מנת להתמודד עם הסיטואציה.
ברור שלראות את הילד בוכה וצורח זו חוויה קשה, אולם הפסקת הסיטואציה במקביל להרגעתו אינה מציידת אותו בכלים להתמודדות באופן עצמאי.

ההמלצה שלי היא לכן לנהוג באופן יותר מאופק, במקביל לתמיכה רגשית בעת הצורך.
כאשר את עדה לסיטואציה - תני לה להתרחש. כאשר הוא בוכה וצורח - אל תגשי אליו, אולם הראי לו שאת רואה אותו (צרי עמו קשר עין כאשר הוא מסתכל אליך).
אין הכוונה לגרום לו סבל, אלא להראות לו שאת רואה אותו, אולם אינך מוצאת בסיטואציה הנוכחית אירוע שהוא מעבר ליכולת ההתמודדות שלו. תני לו לבחור התנהגות מותאמת אחרת בעצמו - דרך למידה. כאשר הוא יבין שהצרחות לא מספקות את התוצאה (את לא מגיעה), הוא יבחר בעצמו את הדרך המתאימה לו (להמשיך לרדוף אחריהם / לעצור ולהפנות להם גב / לחזור אליך לקבל חיזוק וחיבוק וכדומה). אם חוזר אליך בבכי/צרחות, ניתן להכיל ולהרגיע אולם מומלץ שלא לבצע הרגעה "אינטנסיבית". היי רגועה, תוכלי להגיד "ראיתי ש...", ליטוף או חיבוק, ואז לשחרר ולאפשר לו להירגע בעצמו.

במקביל, כאשר אתם בבית ובאוירה נעימה, כדאי לשוחח איתו על האירוע שהתרחש. צמצמי את השיחה לאירוע אחד שהתרחש היום. הביעי הבנתך לקושי שלו, ואפשרי לו לחשוב יחד איתך על בחירת סגנון התנהגות חלופי בסיטואציה דומה. חשוב גם להרגיע אותו לגבי אמירות בסגנון "נגיד אותך". בדקי מה מטריד אותו באמירות אלו, והסבירי לו שאת תומכת בו, ואוהבת אותו בנסיון לנטרל מהן את העוקץ.

אשמח שתשובי לעדכן,

בהצלחה!

תודה רבה!!!
אעדכן בהמשך.

שלום יאיר,
בגן הם משחקים לפעמים ביחד, הם ביחד בבניות וכשזה משחק של ילד אחד שמשחק איתו ולא שניים אז זה נפלא. הגננת מדברת איתם כרגע על ''מצפון'' אישי שיהיה להם גם בלי ''שוטר'' מבוגר אחראי שמשגיח.
אחרי שעות הגן הכוונה למשחק במגרש המשחקים שאני לוקחת, אנחנו גרים בקיבוץ והחברים שלו מהגן (שגם גרים בקיבוץ) נפגשים במגרש המשחקים. ההצקות קורות לעיתים קרובות אבל לא באופן קבוע. הוא מצליח לשחק איתם אם הוא מביא משחק או חטיף וכך הוא מגרה אותם לשחק איתו.
כאשר הם מציקים לו והוא בוכה הוא נכנס להיסטריה, צורח בקולי קולות ולא מצליח להירגע. אני נמצאת בסביבה כל הזמן, כשאני לידו אני עוצרת אותם להציק לו ואומרת להם להפסיק! כשאני נמצאת ולא רואה, זה קורה.
בזמן ההתרחשות אם ההורים שלהם נמצאים ורואים הם עוצרים, אבל אם הם רחוקים הם לא שם כדי להעיר. אני מכירה את ההורים כי זה קיבוץ. היה מקרה שקרה אתמול שהלכנו למגרש הספורט עם כדור והוא מאוד רצה לשחק, אבל ראה שיש שם ילדים גדולים שמשחקים והוא הגיע למסקנה שלא יתנו לו לשחק, בלי לשאול אותם אפילו או להיכנס.
אשמח לקבל עצות, טיפים איך להתנהל בכזה מצב.
תודה רבה!

שלום יאיר,
בגן הם משחקים לפעמים ביחד, הם ביחד בבניות וכשזה משחק של ילד אחד שמשחק איתו ולא שניים אז זה נפלא. הגננת מדברת איתם כרגע על ''מצפון'' אישי שיהיה להם גם בלי ''שוטר'' מבוגר אחראי שמשגיח.
אחרי שעות הגן הכוונה למשחק במגרש המשחקים שאני לוקחת, אנחנו גרים בקיבוץ והחברים שלו מהגן (שגם גרים בקיבוץ) נפגשים במגרש המשחקים. ההצקות קורות לעיתים קרובות אבל לא באופן קבוע. הוא מצליח לשחק איתם אם הוא מביא משחק או חטיף וכך הוא מגרה אותם לשחק איתו.
כאשר הם מציקים לו והוא בוכה הוא נכנס להיסטריה, צורח בקולי קולות ולא מצליח להירגע. אני נמצאת בסביבה כל הזמן, כשאני לידו אני עוצרת אותם להציק לו ואומרת להם להפסיק! כשאני נמצאת ולא רואה, זה קורה.
בזמן ההתרחשות אם ההורים שלהם נמצאים ורואים הם עוצרים, אבל אם הם רחוקים הם לא שם כדי להעיר. אני מכירה את ההורים כי זה קיבוץ. היה מקרה שקרה אתמול שהלכנו למגרש הספורט עם כדור והוא מאוד רצה לשחק, אבל ראה שיש שם ילדים גדולים שמשחקים והוא הגיע למסקנה שלא יתנו לו לשחק, בלי לשאול אותם אפילו או להיכנס.
אשמח לקבל עצות, טיפים איך להתנהל בכזה מצב.
תודה רבה!