חרדות

שלום לך,

את מתארת מצב קשה גם עבור בתך וגם עבורך. אני מניחה שעברתן תקופה לא פשוטה מהבחינה הרפואית, וכעת אתן מתמודדות עם תגובותיה הרגשיות של בתך.

כפי הנראה כל יציאה מהבית מקושרת כעת אצל בתך עם חוויה שלילית של בדיקה כואבת או אשפוז. לכן היא חוששת מכל יציאה ומגיבה בבכי ובהתנגדות. נראה שאת עושה נכון בכך שאת לא מוותרת אלא מנסה להרגיע ולומר לה שלא מדובר ביציאה לצורך רפואי. כך את לא מחזקת את ההימנעות שלה, ועוזרת לה להתיר את הקשר בין "העולם החיצון" לבין בדיקות וכאב.

בכל זאת עולות מספר שאלות חשובות: כמה זמן עבר מאז האשפוזים, כלומר כמה זמן הדבר נמשך? האם גם כל יציאה בבוקר לגן מלווה בתופעות דומות? האם יש שינויים נוספים בהתנהגותה של בתך? האם גם קודם היו לה פחדים וחששות? מהן ה"אינספור שאלות" שהיא שואלת?

אני מבינה את חששך מפנייה לטיפול עבורה, אך ייתכן שכדאי לך לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לבצע עמך בירור יותר מעמיק, ולהדריך אותך כיצד לסייע לבתך להתגבר על חרדותיה באופן הדרגתי, סבלני ויעיל.