לא אומרת "אמא"

שלום לך,

אם אני מבינה נכון, את שואלת את עצמך האם העובדה שבתך התינוקת לא אומרת "אמא", בעוד שהיא מפטפטת "אבא", מעידה על בעיה כלשהי בקשר ביניכן.

אם אכן כך, האם יש לך סיבות נוספות לחשוב שקיימת בעיה? את אומרת שכיום היא מחפשת את קירבת שניכם, האם למשל בזמן עייפות או כשהיא זקוקה לנחמה היא פונה בקביעות אל אחד מכם?

רוב התינוקות אומרים תחילה "אבא" ורק אחר כך "אמא", ככל הנראה מכיוון שההגייה של המילה "אבא" פשוטה יותר. הייתי מציעה להפסיק "לבחון" אותה ו"לצפות" ממנה לומר אמא, ולחכות בסבלנות עד שזה יגיע. הציפיות והמתח שלך סביב הנושא, אם קיימים, עשויים להיקלט על ידי התינוקת ולעורר גם בה מתח (לא מודע כמובן). מתוך חשיפה טבעית למילה בהקשרה הנכון - למשל כשאת אומרת "עכשיו אמא נותנת לך תפוח" - הבלבול צפוי להיעלם.
בהצלחה!

לשאלתך, אני לא מרגישה בעיה כלשהי מבחינת קרבה למרות שהיא נמצאת עם אבא שלה יותר במשך היום. היא לעתים מבקשת את קרבתי גם כשהיא איתו.
מה שמוזר זה שיחסית לבת שנה וכמה חודשים היא מדברת המון ומדברת ברור, מקשקשת, מלים מומצאות, חלקי מלים ומלים אמתיות וברורות. זו לא בעיה של הגייה אלא משהו אחר. היא יודעת שמות של חיות, להגיד תודה כשנותנים לה משהו, לבקש עוגיה... אבל כשתרצה לקרוא לי היא תקרא לי בשם שלה.
אנחנו דואגים כל הזמן להגיד לה "אמא תעשה X" "אמא תשחק איתך" וגם בכל פעם שהיא קוראת לי בשם שלה אני מתקנת אותה ואמרת לה "לא X, אמא".
האם אני עושה נכון?

נשמע שבתך אכן מפותחת לגילה ומיטיבה להבין את הסביבה ולבטא את עצמה. קשה לדעת מה מקור ה"טעות" שלה. אני חושבת שאת עושה נכון באומרך "אמא כך וכך", אך אולי כדאי להימנע מלתקן אותה באופן קבוע ובכך "לשחרר" מעט ולא להשרות אוירה של דריכות או של "מאבק כוח". אני מניחה שזה מצב לא נעים עבורך אך נסי לגלות סבלנות ויש להניח שעם הזמן ה"טעות" תחלוף.