ילדה בת 4

שלום לך,

בתך מתמודדת עם תחושה שהיא עשתה מעשה חמור ומזיק. האירוע "חשף" אותה לחלקים "מסוכנים" ו"הרסניים" שיש בתוכה, והיא חשה על כך אשמה. ילדים יכולים להגיב כך גם על שבירת כלי יקר וכדומה, ועל אחת כמה וכמה כשיש כאן אדם שנגרם לו כאב.

היא זקוקה כעת לתחושה של קבלה ושל רוגע. כדאי להמשיך באותו כיוון שנקטת בו, כלומר להעביר לה את המסר שקרה דבר מצער, וחבל שאותו ילד/ה סבל/ה מכך, אך הדבר נעשה בטעות (אם אכן את בטוחה בכך!) ולפעמים אנחנו עושים רע שלא במתכוון. הייתי ממליצה להימנע מניסיונות מעבר לכך, כמו למשל הניסיונות שתיארת לספר לה על דברים דומים שכביכול קרו לך. היא עלולה להרגיש שאת "מתגייסת" יתר על המידה, ולזהות שיש בכך משהו מלאכותי ולא כן. זה רק יגרום לה לחשוב שאכן מדובר במעשה איום ונורא, שמבהיל אותך ולכן גורם לך להתאמץ כך.
באשר לנושא האמון, כשסיפרת לסייעת פעלת מתוך מניעים ברורים של דאגה וניסיון להוכיח לבתך שהכל כשורה, אבל בכך שהסתרת את האמת מעלת באמונה. נראה שמוטב היה לומר לה מיד את האמת - שכבר סיפרת לסייעת - ולהתמודד באותו רגע עם אי הנוחות מאשר לעורר תחושת חוסר אמון. בכל אופן אם הדבר עדיין מעסיק את בתך את יכולה להתנצל ולומר שטעית, ואם לא יקרו מקרים נוספים כאלה בקרוב, היא ודאי תחזור לתת בך את אותו אמון.