דימוי עצמי נמוך - ילדה בת 5

שלום גליה,

אני מבינה את דאגתך ואת הקושי לראות את בתך נענית לרצונם של אחרים ולא עומדת על שלה. את אומרת שיש לה "ביטחון עצמי" ומנגד "דימוי עצמי נמוך", ואינני מבינה בדיוק מה כוונתך. נראה שההגדרות האלה מעט מטושטשות ולמעשה מתכוונות לאותו דבר - "דימוי עצמי" הוא האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, מה אנחנו חושבים ומרגישים כלפי עצמנו, עד כמה אנחנו מאמינים ביכולתנו להצליח.

ההתנהגות שאת מתארת אצל בתך יכולה לנבוע ממספר מקורות, וכדאי לנסות לחשוב ולזהות את מקורותיה. האם באופן כללי היא ילדה שמאמינה בעצמה וביכולתה להצליח, לימודית, חברתית? מתוך דברייך נראה שכן. האם היא אומרת אמירות כמו "אני כישלון", "אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי", וכדומה? אם כן, זה יכול להעיד על דימוי עצמי נמוך ולהסביר את התנהגותה החברתית. אך כדאי לשקול אפשרויות נוספות:

יתכן שהיא מוותרת ומתרצה כי היא רוצה להיות חברה טובה, או כדי שיאהבו אותה וירצו להיות בחברתה, ואולי גם כי כך בתפיסתה "ילדה טובה" נוהגת, באופן מנומס וותרני. נסי לברר איתה מה זה בשבילה לעמוד על שלה, יש ילדים שחוששים לעשות זאת שמא יידחו, או שקשה להם לבטא חלקים "תקיפים" מסיבות אחרות.

עוד שאלה שעולה היא האם התנהגותה בבית שונה. לא ציינת אם יש ילדים נוספים במשפחה, אך מעניין לדעת האם בקרב אחים/בני דודים היא עומדת על שלה ופחות נוטה לוותר.

נראה כי בשלב זה כדאי לכבד את העדפותיה ולא ללחוץ עליה לנהוג אחרת, ובמקביל לנהוג עמה באופן שיוכל לחזק את ביטחונה ודימויה העצמי - להראות לה שסומכים עליה, לפרגן על הצלחות, לחזק את כישוריה וכדומה, אך לא באופן מוגזם או מלאכותי. בנוסף, כדאי לעודד ביטויים של עצמאות ושל אסרטיביות בתוך המשפחה, שכן זו מהווה מודל חשוב ליחסים בין אישיים בכלל. לפעמים, בלי לשים לב, אנחנו נוטים לחזק התנהגויות מרצות, וכך הילד קולט שזוהי ההתנהגות הראויה.
בהצלחה!

ראשית טל כרמלי טבת אני מודה על מאוד על תשובתך הפרטנית מאוד.
רק אבהיר כמה נקודות בהמשך לתגובתך:
1. הכוונה בביטחון עצמי - הבת שלי מסוגלת לעלות על במות ולשיר מול קהל גדול שהיא לא מכירה, לעשות הצגות ולשחק דמות מול כולם (לפי הבנתי מדובר בביטחון עצמי. אלא אם אני טועה..)
2. היא לא אומרת שהיא כישלון אך מס' פעמים בודדות היא אמרה "אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי" אך בפועל לכל מקום שהיא נכנסת (גן, צהרון, מפגש עם חברים) רוב הילדים קוראים בשמה ורוצים לשחק איתה..
3. אני אכן מסכימה איתך לגבי האפשרות שהיא רוצה "שיאהבו אותה, וירצו בחברתה" ואולי באמת היא חוששת שיידחו אותה ובגלל זה בדיוק הפחד שלי ואני פונה אליך. האם ללכת איתה לשיחה עם פסיכולוג, האם ללכת לבד שהוא ייעץ לי מה להגיד ואיך להדריך? אולי אני עושה טעות בחינוך.. אני לא יודעת...
4. יש לי עוד ילד בבית בן 3 וחצי.. לפעמים היא מוותרת לו ולפעמים לא אבל לדעתי זה בגלל שהוא אח שלה אז היא מרגישה פחות מאויימת כי הוא תמיד יהיה שם, וזה אח שלה והיא לא צריכה לנסות לרצות אותו..

אני רוצה שהיא תעלה לכיתה א' עם יותר מוכנות נפשית, קצת יותר חוזק.. גם ככה זה שינוי מאוד גדול .. מה לדעתך אני צריכה לעשות?
תודה